אני יושב אצלה על הכורסה, שותה קפה, והכלבה שלה כל הזמן מנסה לרחרח לי את הביצים. אנחנו מדברים על העדפות בסשנים. על נסיון עבר. על שאיפות הווה. שיחה פרגמטית על הא ועל דא. רק שההא הוא bdsm והדא הוא האינטראקציה העתידית ביננו. היא לובשת טרנניג, ובגדול נראית כאילו היא בדיוק עכשיו סיימה לשטוף את הרצפה.
חשוב לציין שהיא עובדת כמלכה בתשלום, ואנחנו בסטודיו שלה. יש טבעות קשירה על הקירות. יש שידה עם אביזרים ולובריקנטים, וקונדומים וכפפות. יש קירות צבועים באדום. יש קפה. ויש כלבה שמרחרחת לי את הביצים. וכל זה לא היה מוזר לי באופן שגרתי, רק שאף פעם לא נפגשתי עם מישהי שמתפרנסת כמלכה בתשלום, ויותר מזה, אף פעם לא חשבתי שאגיע לנקודה שבה מלכה בתשלום מסבירה לי שמדי פעם היא גם שפחה, ושהיא מחפשת אדון, שיהיה יסודי, מקצועי ודיסקרטי, ולא יפגום ברפיוטיישן המקצועי שלה. לכן נוח לה עם זה שאני לא מעורבב בקהילה. לא הולך לדאנג'ן. לא כותב (יותר) בפורומים, ולא מחזיק בלוג (לא החזקתי, אז).
אז השיחה מתנהלת לאיטה, על כוס קפה. היא מסבירה לי מה היא אוהבת, ומה היא רוצה, כאילו אני המלכה והיא העבד שקונה אצלי סשן. ומה שמעצבן אותי בכל זה, זה האפתיה האדירה שבה כל זה מתבצע. המבט המשועמם והשחוק הזה שיש לה, גם כשהיא מדברת על כמה שהיא אוהבת את זה וכמה שזה חלק ממנה. וכל זה במרחק של כ 20 דקות מהפעם הראשונה שנפגשנו.כל זה במרחק של כמה שעות משיחת הטלפון הראשונה, שבאה אחרי כמה תכתובות באיזה אתר כלשהו. אני סקרן, והיא החליטה לדגום אותי.
"אז מתחילים?" היא אומרת, כאילו מדובר בפגישת עבודה, ולא במשהו שהולך להתפרץ החוצה מהבטן בזעם.
"מתחילים" אני אומר לה.
"אני רק קופצת להתקלח", היא אומרת, "מה ללבוש אח"כ?"
"שחור" אני אומר, "משהו קטן. חצאית. סנדלי עקב. גופייה. בלי הלבשה תחתונה".
"לא תעדיף מגפי ברך סקסיות? בדיוק קניתי זוג חדש" היא שואלת.
"אם הייתי מעדיף מגפי ברך, הייתי אומר מגפי ברך"
"בסדר, בסדר. אני קופצת להתקלח".
היא הולכת לחדר אחר בדירה ומתפשטת, ואני רואה אותה הולכת ערומה מהחדר למקלחת. אני שומע את המים זורמים. שומע את המים פוגעים בה. משהו בבטן אומר לי לברוח. משהו בביצים אומר לי להשאר. הכלבה שלה מנסה לדחוף את האף שלה לתחת שלי.אני מסתובב קצת בסטודיו. משחק קצת עם המצבטים ושוט הרכיבה. מושך את השרשראות שעל הקיר, בשביל לבדוק את החוזק. אני הולך למקלחת ומסתכל עליה מתקלחת. מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על מישהו זר מתקלח, ואותו זר, שאתם עומדים לזיין בקרוב, אדיש לגמרי לנוכחות שלכם. היא מסתכלת עלי.
"כבר מסיימת" היא אומרת, ואני חושב על להתחיל כבר עכשיו, להוריד אותה לברכיים ולהשתין לה בפה. אבל מחליט נגד.
הראש עדיין אומר ליל לברוח והזין עדיין אומר לי להשאר. בינתיים היא יוצאת, עטופה במגבת, מייבשת שיער. מתלבשת. לא בדיוק כמו שרציתי, אבל אני לא מתכוון לעשות מזה עניין עכשיו. אני מתיישב על הכורסה בסטודיו ומחכה שהיא תיכנס.
היא צועדת פנימה על פלטפורמות שחורות גבוהות. נעמדת מולי.
"מה לעשות?" היא שואלת.
"לסתום את הפה, בתור התחלה" אני אומר, "ולעמוד עם הפנים אל הקיר, ידיים על הקיר. כאילו שוטר הולך לעשות עלייך חיפוש".
"טוב" היא אומרת.
"כן, אדוני", אני מתקן אותה ומוסיף "כלבה".
"השפלות מילוליות זה לא הקטע שלי" היא אומרת.
זה כבר דורש תגובה. אני קם, תופס אותה בשיער וגורר אותה אל הקיר מעמיד אותה כמו שאני רוצה.
היא מחייכת "זה כבר יותר טוב".
מה זה פה? בית ספר? המורה שלי נותנת לי ציונים על שיעורי בית? יותר טוב? פחות טוב? כן הקטע/לא הקטע?
אני חוטף עצבים. תופס את השיער שלה שוב, מושך את הראש שלה אחורה ולמטה. הפה שלה נפתח. אני מסתכל עליה מלמעלה ויורק לה על הפנים. "ביקשתי ממך לדבר, זונה?" אני אומר.
"סליחה. לא" היא אומרת, וביד ימין מנגבת רוק מהעין. אני יורק לה שוב על הפנים.
"אמרתי לך להוריד יד מהקיר?"
"סליחה" היא אומרת
"סליחה אדוני" אני מתקן
"אמרתי לך שזה לא הקטע שלי", היא אומרת.
עכשיו אני באמת מתחיל להתעצבן. אני לוקח קצת מרחק, מרים ביד שמאל את החצאית שמכסה לה את התחת ועם כל העוצמה שיש בי, מוריד לה על התחת מכה אחת חזקה, שגורמת לברכיים שלה להתקפל.
"אוווו" היא אומרת, ומוסיפה "שכחתי להגיד לך שאתה לא יכול להשאיר עלי סימנים. אחרת אני לא יכולה לעבוד"
זה כבר מתחיל להיות יותר מדי בשבילי. או שזה סשן שלה או שזה סשן שלי.
"פנים לקיר, ידיים למעלה על הקיר, צעד אחד אחורה, רגליים בפיסוק"
היא מצייתת.
אני בוחר דילדו משידת האביזרים. לא גדול. לא קטן. אני מנחש שהדילדו הזה משמש לסשנים שהיא מעבירה, ועוטף אותו בקונדום. היא כל הזמן מסובבת את הראש, להסתכל. אני בוחר להתעלם. אני מתקרב אליה, מרים לה את החצאית. על התחת אפשר לראות בבירור טביעת יד, אדומה חזקה. אני מניח יד על המקום ונותן עוד אחת קטנה. אני מלטף קצת את התחת שלה ומתקרב לחריץ. יורד למטה ומוצא את הפתח. נוגע בעדינות. דוחף את קצה האצבע פנימה, ומרגיש משהו מוכר.
משהו מוכר שלא ציפיתי למצוא.
לובריקנט!
יש לה כבר לובריקנט בתחת!!
הפוסטמה שמה לובריקנט אחרי המקלחת. היא מוכנה להחדרה. היא מחכה ומצפה להחדרה. היא לא סמכה עלי. היא התכוננה מראש. אני מחדיר לה שתי אצבעות לתחת בקלות רבה מדי, וזה מעצבן אותי.
אני לא מרגיש שאני שולט בסשן הזה אלא שאני מכשיר לביצוע האקטים שהיא מצפה לקבל. אני מוציא את האצבעות החוצה, משלב ידיים מאחורי הגב וחושב מה לעשות. וכשאני עומד ככה הכלבה שלה באה ומלקקת לי את האצבעות, עם הלובריקנט וריח התחת שלה.
וזה כבר יותר מדי בשבילי.
הסיטואציה הפסיכית הזו היא לא מה שאני מצפה לקבל בסשן.
או שזה סשן שלי, בכל מאת האחוזים, או שזה לא סשן בכלל.
"לא נראה לי שזה ילך" אני אומר לה, "הבדלים של סגנון וגישה ועוד. זה לא מתחבר לי טוב"
"אולי ביום אחר" היא אומרת, "כשיהיה לך יותר זמן"
"אולי ביום אחר" אני אומר.
אני שומר את הטלפון שלה בזיכרון. למקרה שיום אחד אהיה מספיק חרמן וטיפש לנסות שוב.לוקח את הדברים שלי, והולך.
חצי שנה אח"כ, במקרה לגמרי, היה לי קשר ראשוני עם מלכה אחרת בתשלום. גם היא מדי פעם אוהבת להיות כנועה. גם היא מחפשת אדון דיסקרטי וכו'. בדיוק אותו סיפור, מלכה אחרת.
סירבתי להפגש.
אני משתדל לא לטעות פעמיים.
לפני 17 שנים. 25 ביוני 2007 בשעה 9:35
