לפני 19 שנים. 12 בינואר 2005 בשעה 19:24
היום היה פתאום בא לי לחזור ולכתוב קצת בבלוג הנשכח שלי. אולי בגלל שפתאום היו לי כמה שעות פנויות. ואולי זה בגלל שהכתיבה באה אצלי בגלים. יש תקופות שבהן בא לי לכתוב כל הזמן. האמת שאילו בדרך כלל תקופות כואבות. שיש לי בהן המון מה להוציא ולהחצין...ולפעמים אני מרגישה שלכולם כבר נמאס לשמוע, או שממש לא בא לי לשתף אף אחד, אבל כן בא לי להוציא את הדברים החוצה. אז אני כותבת. אני חייבת לציין שהתקופה הזאת היא לא תקופה כזאת. זאת תקופה של אושר. אני קמה כל יום בתחושה של איזה כיף לקום בבוקר. כאילו שכל המשאלות שהיו לי תמיד מתגשמות פתאום...רק שאי שם מחלחל הפחד...האם כל זה אמיתי.
אז נכנסתי לבלוג וקראתי את הפוסט האחרון שכתבתי בו – כבר לפני המון חודשים...וקראתי את מה שביקשתי בו...ובאופן מפתיע – הוא הגיע.
כאילו שמתי פתק בבקבוק ושלחתי אותו לאלוהים ואלוהים קרא, הפנים ושלח אלי בחזרה תשובה – שטן...ולא אני לא חושבת שהוא מושלם, יש בו יתרונות וחסרונות כמו בכל בן אדם. גם הוא מעצבן לפעמים וכועס לפעמים, אבל הוא שלי ואני יודעת שהוא שלי ואני שלו וזה ממלא אותי באושר ואני יודעת שגם אותו.
הוא רגיש אלי והוא מרגש אותי והוא מדהים ואני אומרת לו את זה כל יום.
עכשיו הוא רחוק, מעבר לים...שולח לי אותות משם אבל בקרוב בעוד חודש נהיה סוף, סוף ביחד וזה ממלא אותי באושר. נחיה ביחד. אני אלך לשון כל לילה בחיבוק המדהים שלו ואתעורר באותו החיבוק בכל בוקר. אני חושבת שאף אחד בעולם לא יכול לחבק אותי ככה.
למי שעקב וקרא תיארנו כאן באופן מפורט את התפתחות הקשר הזה...אבל הפרק האחרון משום מה לא פורסם במגזין אז אני מצרפת אותו לכאן...ונראה לי שיבואו עוד פרקים...או לפחות כך אני נוטה לקוות.
הכל תלוי במוזה שלי ובמאסטר שלי.
האמן ודסדמונה – סיפור בהמשכים (חלק חמישי)
כשאני חושבת עכשיו על כל השבועיים האלו...הכל מתערבב ביחד. ואני חייבת לציין שאילולא זכרונו המופלא של שטן לפרטים, לא ממש הייתי זוכרת מה בא אחרי מה ומתי...הכל פשוט נראה לי כמכלול שמשתלב היטב. כל דבר מגיע בזמנו, בדיוק בזמן שהוא צריך להגיע בו.
זה למשל אחד מההבדלים הבולטים בייננו. הוא רואה את הפרטים ואני רואה את הכל...הוא מפרק ואני רואה את כל המכלול.
כן דיברנו המון...באמת. אחר כך דיברנו עוד. שטן אפילו שאל אותי באחת מהשיחות שלנו אם אני חושבת שכולם מדברים כל כך הרבה. ואני באופן אישי חושבת שאני אדם של מילים. חייבת לדבר. חבר טוב אפילו צחק עלי פעם שאני חייבת להגיד את כל מה שאני מרגישה ברגע שאני מרגישה את זה. "קר לי, חם לי, טוב לי רע לי..." כן, מי שלצידי באותו הרגע ידע.
מהבחינה הזאת אולי שטן הוא באמת האיש המושלם בשבילי, הוא מעולם לא עייף מלשמוע אותי מלהגת על כל דבר. לפעמים אני חושבת שאולי פשוט הצליל של הקול שלי נעים לו...אבל הוא מקשיב לכל מילה. מסתכל עלי בזכוכית מגדלת ומסיק מסקנות אנליטיות, מדהימות בדיוקן, באשר אלי. הוא מוציא ממני דברים שמעולם לא סיפרתי לנפש חיה, ומבין אותי באופן שאף אחד לא הבין אותי מעולם. הוא יודע לבקר אותי, אבל אף פעם לא שופט...
ואחרי יומיים ארוכים של דיונים, וחירמונים....כאמור...תפס אותנו רעב. הלכתי להתקלח ובמקלחת חשבתי...איך לא, על כל האפיזודה המטורפת הזאת שלנו, על השבועיים האחרונים שעברו כל כך מהר ובכל זאת, הכילו בתוכם כל כך הרבה.
אני חוזרת, והוא שוכב על הגב במיטה, מאסטר, כל כולו. בטחון אמיתי, במי שהוא, בבן אדם המדהים שהוא...ואפילו עוד יותר חשוב (לא רק לאגו שלי, למרות שגם לזה) בעיקר ליכולת שלו להיות המאסר שלי, בבן אדם המדהים שאני. ולא, אני לא מתנגבת אחרי המקלחת...לפחות לא בקיץ. אני עוטפת את עצמי במגבת ומחכה עד שאני מתייבשת לבד.
סוגרת אחרי את הדלת, הוא מסתכל עלי במבט האדנותי , הבוחן שלו, שלמדתי זה מכבר לזהות. "תתפשטי" הוא מבקש...או שמא מצווה...המגבת נופלת ממני, משב רוח נעים עובר על הגוף שלי, גורם לפטמותיי להזדקר. "רוצה שאסתובב?" אני שואלת אותי. והוא מהמיטה מאשר. אני עושה סיבוב איטי והוא נועץ בי עיניים. אין זימה במבט שלו, אין שום רצון לכבוש אותי, רק התפעלות כנה ממני...אולי אפילו לומר ..הערצה.
רוצה לשכוח מעניין היציאה ולהיכנס איתו למיטה, במקום בו אני מרגישה איתו כל כך שייכת, כל כך אני, כל כך מחוברת אליו ואל עצמי ואל האנרגיות המדהימות שעוברות בייננו. אבל הבטן כבר מקרקרת...כבר יומיים שלא נכנס אליה שום דבר...חוץ מאולי כמה מנות נוזל זרע...שכידוע מכיל המון פרוטאינים...אבל לא ממש משביע.
הערב המדברי הקריר הולם בנו. נכנסים לאוטו, הוא נוהג. אני אוהבת לשבת לידו כשהוא נוהג. הוא עושה את זה במן נונשלאנטיות שכזאת, כולו גבר, כולו בטחון על הכביש. אני יודעת שזה אולי ישמע שוביניסטי...ואני, האמת פמיניסטית להחריד. אבל יש משהו נורא גברי בנהיגה...ויש משהו נורא מחרמן בגבר שנוהג. אולי מכאן בא הפטיש המוזר שלי, למצוץ לגברים שלי כשהם נוהגים...הרגל מגונה שקיבל תגובות מתגובות שונות בחיי...אבל זה כבר סיפור אחר ...ובטח יכנס לאחד מפרקי ההמשך.
כיוונתי אותו לכיוון מסעדת ספגטים הלא רחוקה. פחמימות יעשו טוב לקיבה הריקה שלנו...והוא כדרכו תמיד, נוגע בי תוך כדי נהיגה...לא משהו קיצוני, רק היד שלו על הירך שלי מזכירה לי שהוא כאן, ושאני שלו.
אנחנו אוכלים, מדברים תוך כדי, לא ממש על דברים חשובים. ואני כבר לא יכולה לחכות להיכנס איתו שוב למיטה...קשה לי להיות כל כך רחוקה ממנו...כשהוא יושב מעבר אחד של שולחן ואני מעברו השני...אני חושבת שבפעם הראשונה ביומיים האחרונים שאנחנו ביחד ואין בייננו ממש מגע פיזי אינטנסיבי...למרות שכל כמה דקות, הוא לא יכול להתאפק ושולח יד ללטף אותי...ברוב הזמן היינו שנינו עסוקים באכילה.
אנחנו מסיימים לאכול והולכים הביתה אחרי יומיים ללא שינה, בטן מלאה, אני בהחלט יכולה להגיד שהייתי מעט מנומנמת...ומאוד נינוחה. חשבתי ללכת הביתה והתכרבל איתו עוד כמה שעות בין הסדינים...זה יכול להיות סיום נפלא ליומיים האחרונים.
עולים למעלה ומתפרסים לנו על המיטה...ואני חושבת לעצמי ...יתאים לי עכשיו...איזה פינוק..ופתאום אני נזכרת במסאז''' המדהים של לפני שבועיים כמעט. "תעשה לי מסאז'..." אני מבקשת. מקווה שלא יגיד שאין לו כח עכשיו...כי אני חושבת שברמת האפיצות (ע"ע) שבה הייתי...אם הוא היה מבקש משהו דומה...ממש לא הייתי במצב לעשות אותו.
"תתהפכי על הבטן" הוא אומר, ואני...יותר מששה לעשות את זה, מצפה כבר לידיים שלו על גופי. הוא מורח את הידיים בקרם גוף, ומעביר אותן על גבי, המגע שלו בוטח, הוא כבר מכיר את הגוף שלי, למד אותו על בשרו...או יותר נכון על עורי. הוא מורח אותי טוב, טוב מלמעלה למטה, מתעכב על הישבן שלי, מממש אותו, וממשיך לעסות את ירכי, ושוב חוזר למעלה אל השכמות...ואני שלפני שניה הייתי עייפה, מתחילה להתעורר מהמגע שלו.
שטן יקירי, אני אומרת לך את זה כאן במאמר מוסגר...כי יש לי תחושה שאנחנו הולכים לבלות את הכמה שנים קרובות...ובשאיפה ...כפי שהמילים הללו חקוקות בזיכרוני, כפי שאמרת אותן, תאהב אותי עד יום מותך. אז אם אי פעם לא ממש יתחשק לי לעשות סקס, או אני אגיד לך שכואב לי הראש...ויכוב' .כמו שקורה להרבה זוגות שנמצאים שנים ביחד...כל מה שאתה צריך להגיד הוא ..תתהפכי על הבטן...אני רוצה לעשות לך מסאז'....
אני עדיין מרגישה פסיבית להחריד, אך משהו בגוף שלי מתעורר למגעו, מרגישה את הפטמות שלי מזדקרות, כשאני נדחפת מעט קרוב יותר אליו...כמעט בלי להרגיש בהבדל הופך המאסאז' שלו לאקט מאוד מחרמן. הידיים שלו עוברות על כולי, מורחות אותי בתענוג צרוף, ידו מתעכבת לדקה ארוכה בין רגלי, מעבירה גלים של תענוג. שמתחילים בדגדגן ונגמרים בפי הטבעת מוצאים מפי גניחה עמוקה. הוא נשאר שם מעשה את ישבני, את הכוס שלי את פי הטבעת, ואני כולי משומנת ומגורה. שוב הוא מעביר את ידו מלמעלה למטה, מעביר עוד אצבע על הדגדגן שלי...ועוד אחת שנדחפת לכוס בעקבותיה. ואני מחורצנת בטירוף נדחפת אליו בכח, רוצה להרגיש עוד ממנו, רוצה להרגיש אותו בתוכי, ממלא את כל הנקבים שלי.
לפני כמה חודשים גיליתי את נפלאות המין האנאלי וגיליתי גם שאני ממש נהנית מהנושא ...
כלומר, זמן רב לפני זה, כבר חשבתי על זה ופנטזתי על זה... מי שעקב הבלוג הזנוח שלי, זכה לקרוא על כך, אבל בשורה התחתונה...זו ממש חוויה חדשה בשבילי, כזאת שממש , ממש רציתי לשחזר אותה.
והידיים שלו היו בדיוק במקום, אצבע אחת שלו בכוס ועוד אחת מרפרפת ממש מעל פי הטבעת שלי. אחרי הפעם השלישית שהיד שלו עברה שם הרגשתי שהוא זקוק לרמז...ואני, מה לעשות...לא ממש טובה ברמזים.
אני עוזרת אומץ באסרטיביות ואומרת לו "תכניס לי אצבע לתחת"... הוא מעשה עוד את פי הטבעת שלי, כשאני מקרבת את הישבן עוד יותר לידו, נלחצת לעבר האצבע שלו שחודרת באיטיות עמוק אל הישבן שלי, שהאצבע השנייה חודרת באותה עצמה לכוס שלי. אני נלחצת אליו ,כולי מענגת, רטובה , מרטיבה את ידיו במיצי. ומחליטה באופן כמעט לא מודע, לקחת את זה עוד צעד אחד קדימה. וכמו שאמרתי עוד בהתחלה של הסיפור, אני לא ממש סאבית, או כנועה, כך שאין לי בעיה, לבקש את מה שאני רוצה.
ואז אמרתי לו...
"תרביץ לי". רציתי כבר להרגיש את המובן מאליו...את מה שהוא משדר בכל מילה שלו, בכל תנועה שלו, בכך חיוך... הוא מאסטר ...הוא לא יכול להיות שום דבר אחר. הוא מעביר את ידו על ישבני...בליטוף עדין ואז עוד אחד כזה, אני תוהה אם אולי הוא לא שמע מה אמרתי לו או לא הבין למה התכוונתי ,אבל לפני שאני מספיקה לפתוח את הפה לשאול ,ידו נוחתת על ישבני במכה מהירה, לא חזקה מדי, לא חלשה מדי, בדיוק בעצמה הנכונה.
זה מדליק אותי בטירוף, רוצה להרגיש עוד, דוחפת את עצמי אליו.... ועוד מכה, שמוציאה ממני שוב אנחה, ואז שוב ליטוף, ושתי אצבעות שלו נלחצות לעבר הנרתיק שלי וביד השנייה שלו הוא שוב חובט בישבני, הוא מעביר שוב את ידיו על הכוס, על התחת, דוחף אצבעות לחורים שלי מעשה את ישבני ואז שוב מנחית עליו הפלקה מדויקת.
ואני כאן ...שוב הוא מביא אותי למחוזות שאותם כבר חשבתי שאני מכירה היטב, אבל איתו יש להם אימפקט כה שונה. אני נצמדת אליו מחבקת אותו, רוצה להיות קרובה אליו להרגיש אותו הכי, הכי קרוב. הוא מחבק אותי בחזרה. נצמד אלי, מלטף אותי....איכשהו נרדמתי בתוך החיבוק הזה. בכפית, כמו שאני הכי אוהבת ,הוא עוטף אותי בגופי, הזין שלו לחוץ בין ישבני העירומים.
המשך יבוא...
