בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 12 בספטמבר 2012 בשעה 14:30


בדרך אליה, לטיפול, התחלתי לכתוב בראש:  

שחלמתי שבאת אליי (ה*אתה* שקורא אותי), לתת לי את מה שנמצא אצלך.
והגעת לקצת, לקצר, כי הילדים שלך חיכו לך ברכב.

ונורא רציתי שלא נדבר בכלל ורק לשים עליך ראש ושתלטף אותי כמו שאתה עושה...
אבל כן דיברנו ואפילו צחקנו ואפילו היה בסדר.
אבל הלכת ונשארתי (כמו תמיד) עם הרגשה שעוד לא הספקתי למצות. שרוצה עוד.  

ואז בחלום נפגשתי איתך (שקורא אותי רק כשאני מבקשת) וסיפרתי לך עליו ועברנו לשלנו.
כי הקשר שלנו (לצערי) מכיל הרבה מאד מהקשר איתו. מורכב מהכל ביחד.

 

 

 

 

ואז (במציאות) הגעתי אליה ופירטתי את כל הסיבות,
למה חשוב היה לי לא לוותר (דווקא) על הטיפול של היום.
ואחרי הסיבה האחרונה (שתכין אותי לעוד שבועיים) היא חיבקה אותי חזק.   

התפשטתי ונשכבתי על המיטה והיא התחילה לטפל.
אמרה בקול רם את מה שהגוף שלי אומר לה:
"יש אצלך בילבול, חוסר ודאות, קצוות לא סגורים. עומס שהפך לכובד."
"את רוצה שיהיה לך נעים, אבל לא נעים לך."  

בזמן שהיא מעסה וברקע פלורנס והמכונה שרה, אני ממשיכה לכתוב בראש.
והמחשבות מעסיקות...
ואז בזמן שהיא ממששת את הבוהן הגדולה שלי, היא אומרת לי משהו על זה שאני מוצפת מחשבות,
שואלת אם זה טוב לי שהן ממלאות ככה. 

ביקשתי הפסקה של כמה דקות כדי לכתוב את מה שבראש שלי, כדי לפנות מקום לשקט (גם לטיפול).
היא ניגשה להביא מחברת ועט ובזמן שהיא ממשיכה בעיסוי, אני כותבת.
וזה מדהים, כי בזמן שאני כותבת, אני מרגישה שהמוח מתרוקן.  

אני שואלת אותה, אם אי פעם מישהו כתב אצלה תוך כדי טיפול (והתשובה ברורה לי מראש) ואנחנו צוחקות.
הרי כבר עשינו טיפולים מול מצלמה פתוחה, עם עין צופה וכנראה נהנית שכואב לי ( :
 

רגע, עכשיו כוסות רוח.  

כואבבבבב !  

הפסקה.  

"מה שיש לפניך, מה שאת רואה... את לא אוהבת, לא כיף לך עם זה.
את בולעת הרבה (גם צפרדעים), מבליגה, מעבירה הלאה, מטאטאת מתחת לשטיח.
את מבינה ? אני יכולה להפסיק עם הדימויים ?"  

"כן דוֹדוֹ, אני מבינה."  

בסוף הטיפול, בשלב של עיסוי הקרקפת,
היא מתחשבת בזה שביקשתי (כשהגעתי) לא להרוס לי את הפן ומעסה בלי סיבובים.
ובזמן שהיא מעסה אותי, הידיים שלי נשלחות לעסות לה את הידיים.
"אי פעם קיבלת עיסוי בחזרה תוך כדי שאת מעסה ? רק מופרעות שכמותנו יכולות ככה."  

 

 (הייתה פה תמונה, נמחקה :)

 

* מקלידה את הפוסט הזה תוך כדי הטיפול השני להיום.
   טמפ' - 37.2, ל"ד - 117/78, דופק - 85 (היה 106 ומדדנו שוב)
   טמפ' - 37.1, ל"ד - 115/82, דופק - 82
 

* לכל "מביני עניין" - בבקשה בלי עיצות או הערות טיפוליות כאלה או אחרות.  
   אני בוטחת בנשמה הזו שמטפלת בי.
 

* היכונו לשטף של פוסטים שיעלו מהטיוטא של החודש האחרון.  

* ואני בסדר !  ואם (עוד) לא לגמרי עכשיו... אז אהיה ( :
    אבל אני בסדר.

לפני 12 שנים. 11 בספטמבר 2012 בשעה 2:12

 

גיליתי עכשיו שיש לי בארון שלוש צנצנות חרדל חדשות... (כולן דיז'ון)

 

ואף לא טחינה אחת. (וזו שבמקרר כמעט גמורה)

 

 

 

* מישהו היה צריך הוכחה שאני לא בפוקוס ?

לפני 12 שנים. 9 בספטמבר 2012 בשעה 22:55

 

מזל טוב אהובה !

מאחלת לך טוב.
את כל הטוב שאפשר.

ובעיקר שתהיי מוכנה לראות בעצמך,
את כל מה שאנחנו רואים בך,
את היופי שלך,
את העוצמה שלך,
את הקסם שלך,
את הרכות שבך.

 

תודה על כמעט שנתיים...

של אוזן קשבת,
של שפתיים משתפות,
של עיניים מבינות,
של יד שמלווה בחושך,
של לב אוהב(ת).

 

              

 

ואם כבר פוסט של איחולים,
אז אני לא יכולה שלא לתת פה גם }{ למזל טוב כפול אחר.
אחר, אבל כל כך קשור ושייך...

ביום ההולדת שלך, אוצרית קטנה יקרה,
כשהראית לי אותה שם בחושך, עם כל הרעש מסביב...
אני לא חושבת ששמת לב, לדמעות שהציפו לי את העיניים. 
התרגשתי כל כך ואני עדיין.
את לא מפסיקה להפתיע אותי, בבגרות שלך, בחוכמה שלך, ברגישות.
את אור גדול ! פשוט אור !

ומזל טוב לשניכם.

 

            

 

אני אוהבת אתכן בצורה ובעוצמה שאני לא יכולה לתאר,
ושום דבר לא יראה באמת עד כמה, בטח לא במילים.
אני רק מקווה שאתן מרגישות.

לפני 12 שנים. 8 בספטמבר 2012 בשעה 13:31

 

לא מצליחה להתגבר על העלבון.
פשוט לא.

 

כשאני אוהבת אותך בכל ליבי...

והרגשתי אהבה ממך...

ואתה לא רוצה בי עוד.

 

 

עם אהבה נכזבת עוד ידעתי להתמודד,
כי מלכתחילה זה רק הסרט שלי.

 

אבל עם אהבה שהייתה ממומשת,
כשהייתה קירבה ואינטימיות,
והיינו (לרגעים) גוף אחד...
אני לא יודעת.

 

ואני לא מצליחה יותר למצוא טעם.
בכלום.
ואני מפחדת שהדבר* שאני מתחילה עכשיו, 
עומד להיות טעות גדולה,
שהכוחות שלי לא יעמדו לי (הם כבר לא).

 

רוצה די.

 

 

* מי שצריך לדעת מה הדבר, יודע.
* כל השאר, בלי תגובות (גם לא לפרטי).

לפני 12 שנים. 14 באוגוסט 2012 בשעה 12:59

סקייפ 2.8.12

 

[14:58:19] Dom:  לגבי הפלאג הערב

                                לא!

[14:58:38] מיש:    בדיוק כשהתקשרת, הייתי בחדר לקחת תחתונים דום. הפרעת לי !

[14:58:51] Dom: כל זה בשביל לומר לי שאת בלי?

[14:58:57] מיש:    לא דום.

[14:59:10] מיש:    כל זה כדי לומר לך שהפרעת לי לקחת תחתונים דום.

[14:59:19] Dom: ממתי אני מפריע לך במשהו?

[14:59:26] מיש:    אתה עוד לא מכיר אותי דום ?

                               אתה לא יודע שאני לא מחפשת תירוצים להגיד דברים ?

[14:59:40] Dom: לכי קחי אותם!

[14:59:42] מיש:   אני פשוט אומרת דום.

[14:59:49] Dom: ולא ללבוש!

 

[15:00:06] מיש:   אז איזה לקחת דום ?

[15:00:10] Dom: קחי משהו מינורי

[15:00:13] Dom: מומלץ

[15:00:31] מיש:   מינורי בשביל לא ללבוש...

[15:00:35] Dom: בשביל לסתום לך את הפה

[15:00:46] Dom: בחרת?

 

[15:01:26] מיש:   טרם דום. אני חשבתי שתגיד לי שוב לדחוף אותו לחור (זה לא היה כיף אז)

[15:01:38] מיש:   ועוד לא אכלתי בסוף...

[15:01:43] Dom: את תדחפי לחור

[15:01:49] Dom: אבל לא של הכוס

[15:01:53] Dom: תבחרי

 

[15:02:05] מיש:   אני לא יודעת לבחור דום...

[15:02:15] Dom: קחי את הלבנות החוטיני

[15:02:37] Dom: יש?

[15:02:55] Dom: לפה מיש1

[15:03:04] Dom: זה מספיק טוב לסתום לך את הג'ורה

[15:03:09] Dom: קדימה

[15:03:11] Dom: למלא את הפה שלך

[15:03:23] Dom: עד 4 את איתם!

[15:03:25] Dom: ככה

[15:03:26] Dom: איך שאת

[15:03:30] Dom: המון זמן מיש

[15:03:47] Dom: בפעם הבאה נצרף לזה סרט הדבקה

 

[15:04:16] Dom: מעניין מה א' היה אומר על המבט הזה שלך

[15:04:17] Dom: אני בטוח כמו משהו

[15:04:19] Dom: תגיד

[15:04:25] Dom: היא עברה ניתוח חניכיים או משהו

[15:04:26] Dom: (((:

[15:04:30] Dom: אופס

[15:04:35] Dom: את לא יכולה לחייך מיש!

 

[15:04:57] מיש:   אני יכולה, אבל זה לא בדיוק חיוך...

[15:05:08] Dom: עכשיו

[15:05:13] Dom: גשי תביאי את הפלאג

 

[15:05:55] Dom: למה את מחכה

[15:05:58] Dom: לתחת מיש1

 

 

[15:06:57] מיש:    בפנים דום.

[15:07:01] Dom: יופי

 

[15:07:21] Dom: לא להסתיר את העליבות שלך מיש

[15:07:24] Dom: עם היד

 

 

[15:08:21] מיש:   הפה שלי נורא יבש דום...

[15:08:26] Dom: ספרי לי קצת על אתנה

[15:08:31] Dom: כן

[15:08:39] Dom: בפעם הבאה שאני אפריע זה יהיה לא רק יבש

[15:08:42] Dom: אלא בטעם של סבון

 

[15:09:06] מיש:   סליחה דום. מותר הומור לא ?

[15:09:09] Dom: כן

[15:09:17] Dom: רק קחי בחשבון שלפעמים אני אטפס עליו

[15:09:19] Dom: על ההומור

[15:09:24] Dom: כשהבטן שלי עצבנית

 

[15:09:43] מיש:   לפחות לא עליי דום...

[15:09:55] Dom: לא עליך

[15:09:59] מיש:   לא שזה בסדר לי שאתה מעוצבן על משהו אחר דום...

 

[15:10:21] מיש:   מה אתה רוצה לדעת על אתנה דום ?

[15:10:29] Dom: סתם רקע

[15:10:32] Dom: שאדע את מי אני פוגש

 

[15:11:00] מיש:

 

(מצונזר)

 

[15:13:33] Dom: חכי

[15:13:44] Dom: את יכולה פעם ב 10 ד' להוציא לדקה!

[15:13:50] Dom: תוציאי עכשיו לדקה

[15:13:51] Dom: לא יותר

 

[15:14:18] Dom: יש לך ד"ש מL

[15:14:20] מיש:    תודה דום.

[15:14:25] מיש:    מי זו L ?

[15:14:30] Dom: הילדה של D

[15:14:38] מיש:    תודה, בחזרה דום.

 

[15:15:07] Dom: הדקות שלך ארוכות

[15:15:22] מיש:    זו הייתה דקה של שישים שניות דום.

[15:15:35] מיש:    בא' זה נראה יותר מהיר דום.

 

 

[15:16:36] Dom: בא' חם!

 

 

[15:17:27] מיש:    אני מרגישה את הדופק על הפלאג דום.

[15:17:40] Dom: תהני

[15:17:50] מיש:   זה מוזר דום.

[15:18:13] Dom: לא יודע אם זה מוזר

[15:18:18] Dom: אפעם לא היה לי פלאג בתחת

[15:18:43] מיש:   (אין תגובה דום)

[15:18:51] Dom: אפילו לא הומוריסטית?

[15:19:03] מיש:    לא עכשיו דום.

[15:19:09] Dom: ל' שואלת למה אני מחייך מעבר לחלון

[15:19:20] Dom: היא מחייכת לי בחזרה

[15:19:24] מיש:    מייל על איכות הסביבה

[15:19:30] Dom: זה באמת מצחיק

 

 

 

 

[15:27:53] Dom: ב 4 תוציאי

[15:27:58] Dom: מחכים לי למטה

[15:28:00] Dom: }{

[15:28:11] מיש:    טוב דום.

[15:28:17] Dom: גם את הפלאג מיס קיטבג

[15:28:25] מיש:   }{

 

____________________________________________________________________

 

מאת‏: מיש

אל‏:   Dom ‫

תאריך‏:       6 באוגוסט 2012     13:39

נושא‏:         אחרי הקטע בסקייפ עם החוטיני וההקלטה ששלחתי לך בווטס-אפ.

נשלח על-ידי‏: gmail.com

 

בדברים קטנים שאתה מבקש ממני לעשות, ככה פתאום משום מקום...

אתה שם אותי הכי למטה, וזה באמת ממשהו קטן ופעוט.

כשבשניה אחת אנחנו צוחקים ובגובה עיניים ואתה שולח אותי להביא תחתון,

ואני מקפצצת לי לחדר בעליצות ותוך כדי מתחיל להתגנב לי החשש, שזה לא הולך להמשיך שמח.

ואז בשבריר שניה אתה מוריד אותי למטה, בכוח המילה שלך, בכוח האהבה שלי והרצון לספק אותך.

 

לא הרגשתי כלבה, הרגשתי חיה.

גונחת ובקושי נושמת ועם פה יבש ומתוח ולסת מוגדלת ונפוחה ומעוותת.

כל הפנים שלי מעוותות.

מכוערת.

וגם כשהיה רגע אנושי כזה ומשהו בשיחה גרם לי לחייך, זה הרגיש מגוחך.

הרגשתי פתאטית.

 

הגוף שלי הגיב לכל זה, ונזלתי.

ואם כבר להיות מגורה, אז למה לא להתפרק ?

אז אחרי שהתנתקת, הפעלתי את הרוקט ושמעתי את עצמי נוהמת.

זה הרגיש שוב כמו חיה.

חיה פצועה.

וידעתי שזה סאונד שאולי תרצה לשמוע,

וקיויתי שאם כבר תרצה ושזה יעשה משהו, אז שגם ידליק ויחרמן אותך,

ואני תמיד מפחדת שזה דווקא יכבה ויגעיל וירחיק.

אבל אמרתי שאקח את הסיכון, כי זה התפקיד שלי כאן, לעשות..

להביא את עצמי אליך ולא להתלבט ולא לחשבן ולא להחליט בשבילך

(ובידיעה שאם זה לא עושה לך, אתה תגיד לי לא לעשות/לשלוח את זה שוב).

 

ועכשיו אני מקנאה, שאני אמנם מרגישה את כל זה, אבל לא יכולה לכתוב את זה בוטה וחזק כמו שק' עושה.

וכמו שאמרת, קולעת לך בול.

כי אצלי זה חייתי עדין והיא מביאה (כמו שאתה/ם אוהב/ים) חייתי סוער - מלוכלך - מתפרק - מטורף.

הפוסט ההוא שלה, מלפני שבועיים, שעשית לו לייק... הוא כאילו נכתב לך, עליך (והוא לא, ועדיין זה צבט לי).

קראתי אותו ומצאתי בו את כל מה שאני לא לך, את כל מה שהיא כן לך.

ברור שהלייק של  ***  בפוסט הבא שלה, לא ממש עזר לרגשי הנחיתות שלי...

 

אני מחפשת את המקומות שבהם אני יכולה לתת את מה שהאחרות לא...

לא בדיוק מחפשת, אבל כמהה שהם יתגלו, שנרגיש אותם.

כדי להצדיק את הקיום שלי אצלך, שתרצה להשאיר אותי, שיהיה לך חשק להשתמש בי, שיבער לך לעשות איתי.

אולי משם בא הרעיון של המרתף ? אולי זה היתרון היחסי שלי ?

שאני יכולה להעלם לכמה ימים וזה לא על חשבון אף אחד ואני לא צריכה לדפוק חשבון לאף אחד.

אבל זה לא מספיק.

 

לפני 12 שנים. 2 באוגוסט 2012 בשעה 7:56

כל מה שצריך, זה לזכור להשקות אותי פעם בכמה ימים...

ואני פורחת !

כל כך הרבה מילים.
בשנתיים וחצי האחרונות... בשנה האחרונה...

כל כך הרבה מילים.
בחודש האחרון... בימים האחרונים...

בתוכי, אצלי בראש, מילים שמרכיבות מחשבות, שמביאות תובנות.
ומשם זרמים בבטן ואז החוצה דרך השפתיים או דרך האצבעות.

אני לא יכולה להחזיק את זה בפנים, גם במחיר הכבד של מה שקורה כשאני אומרת.
אני מעדיפה לפוצץ את הבועה ולהרחיק ממני, מאשר להתפוצץ עם זה בתוכי.
אני מעדיפה להיות נקיה ולהשאר לבד, מאשר להרגיש את הסרטן של הכאב והכעס, מתעצמים ומשתוללים בתוכי.

דיברתי איתה על זה לפני כמה ימים, עם המופלאה שהייתה שם לפניי עם שניהם.
היא ואני הפוכות בזה.
היא מחזיקה בבטן ושותקת. וחונקת. וכותבת (ומשאירה אצלה).
אני מקיאה הכל החוצה ואומרת. ומביעה. וכותבת (ובדר"כ שולחת).
ושתינו בסוף נשארות לבד, אבל לכל אחת יש את הדרך שלה...
וכל אחת מאיתנו לומדת מאחותה, איך לעשות קצת אחרת.


רק ממה שעבר עליי בימים ובשבועיים האחרונים, הייתי יכולה לכתוב עשרות פוסטים.
מיילים של תובנות. שלי ולא רק שלי.
והם היו מבהירים המון נקודות על החיים כשפחה, כנשלטת טוטאלית.
את הסתירות (והסטירות) העמוקות שיש במקום הזה, עבורי.
את המצוקות והקשיים והמחירים שבבחירה הזאת,
שלפעמים נדמה לי שהיא אומללה, אבל היא מי שאני.

אז למה לא לפרסם ?
למה להשאיר את זה אצלנו ?
כי המחיר של זה יהיה כבד, לא פחות מהרווח.
מספיק שאני מביאה את זה למעגל הקרוב (וגם על זה אני חוטפת ומשלמת :)

וכן, בסוף אשאר שוב לבד.
אבל בדרך יש לי את הביחד הכי אינטימי וקרוב שאפשר...
וזה שווה לי את הלבד של אח"כ.

כל עוד אנחנו יחד... בבקשה תהיה קרוב אליי.
כשאתה משקה אותי... ואני פורחת... טוב להיות לידי.


* השיר הזה ליווה אותי בשבועיים האלה, שמעתי אותו עשרות פעמים והוא החזיק אותי.
* אני ממליצה בחום להקשיב לו (וסליחה על חמשת השניות הראשונות שם).


Florence & The Machine - Breaking Down

All alone,
It was always there you see.
And even on my own,
It was always standing next to me.

I can see it coming from the edge of the room.
Smiling in the streetlight.
Even with my eyes shut tight,
I still see it coming now.

AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down again...
AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down...


All alone,
Even when I was a child,
I've always known,
There was something to be frightened of.

And I can see it coming from the edge of the room.
Smiling in the streetlight.
Holding my hand in the pale gloom.
Can you see it coming now?

AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down again...
AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down...


All alone,
On the edge of sleep,
My old familiar friend
Comes and lies down next to me.

And I can see it coming from the edge of the room.
Smiling in the streetlight.
Even with my eyes shut tight,
I still see it coming now.

AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down again...
AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down again...
AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down again...
AAaaAAhhh...
I think I'm breaking down...




* Red E, הפוסט הזה מוקדש לך.

לפני 12 שנים. 24 ביולי 2012 בשעה 15:08


(ככה התחשק לדום שאקרא לפוסט :)


אני בבית, יושבת על כסא המנהלים מול המחשב.
הוא במשרד שלו.
מצלמות פתוחות, הסאונד אצלו פתוח, אני שומעת כל מה שמתנהל אצלו במשרד.
שיחות טלפון, אנשים נכנסים ויוצאים ומדסקסים, הנשימות שלו.
הוא מאפשר לי להיות חלק מכל המצבים שלו, כשהוא נינוח ומחוייך,
כשיש משבר או עצבים או סתם כשהוא עסוק מול המסך שלו.
(לפעמים אני אפילו אומרת שלום שם למישהו :).
שעות ככה.
אני מרגישה כאילו שאני איתו במשרד (זה אפילו יותר מרגש מאשר ממש להיות שם).
חלק מהזמן אנחנו מדברים וחלק מהזמן כל אחד עסוק בעינייניו.
יש בזה משהו, בחיבור הטכנולוגי הזה שמאפשר חוויה שמאד נעימה לי.


מתנהלת לה שיחה רגילה ונעימה.
מחייכים וצוחקים.

ברגע אחד זה מתהפך.
המבט שלו משתנה ואני מקבלת הוראה.
מתפשטת לגמרי, שמה עליי את הגאג.
ברגעים האלה, גם המבט שלי לגמרי משתנה, אני כבר יודעת...
ראיתי את עצמי ככה במסך עשרות פעמים, אני תמיד מופתעת מעצמי מחדש.
ברגע אחד אני נעשית שפוטה.

אני מתבקשת לעמוד בתנוחה מסויימת ואז להשתין.
מתישהו הסאונד אצלו נסגר, עכשיו יש שקט.
הגיוני שבשניות האלה, אם אני כבר חושבת, אז שזה יהיה על ציות והתמסרות והאהבה שלי אליו...
ובכלל על המקום הזה של להיות שפוטה וכלבה כנועה.










אבל לא.









המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש...
הוא בסדר ?!? (זה זמן טוב להזכיר לעצמי שהוא בכל זאת גבר...?)
הוא לא חושב שאולי כדאי לבדוק אם אני עומדת על ריצפה או על שטיח ?
ואם זה שטיח...
האם זה שטיח שאפשר להכניס למכונת כביסה אח"כ או שצריך לשלוח למכבסה ?

ואני יודעת שאין מצב בעולם, שהוא מדמיין שעל זה אני חושבת עכשיו.
והוא כותב לי מה עובר אצלו בראש (וגם במכנסיים) ואני מתחרמנת בטירוף...
ומרטיבה לא מהסיבות שהתבקשתי, אבל ברור לי שהוא ישמח אח"כ לדעת שנזלתי.

ואז אני מחשבת לעצמי בראש, שיש מרווח של 35 ס"מ ריצפה בין שני השטיחים...
ואין מצב שאם אני משתינה, שזה לא משפריץ / גולש / מלכלך אותם.





וכן, יש איזה רגע שכל נושא ההתמסרות והציות חוזרים לסדר היום.
ואני יודעת שכל זה לא משנה !
אני אשתין !
גם על השטיח.
גם אם זה אומר לזרוק את השטיחים אח"כ לפח או לשלם מאות שקלים על ניקוי במכבסה.

ואני נותנת לעצמי שוב הוראה, והגוף מסרב לציית לי (חצוף !)
ואז אני מתחילה לתהות, האם הגוף מסרב, בגלל שהוא עושה חישובי שטיח ? או שזה משהו אחר ?
ואין לי מושג ואני מחליטה שזה לא משנה.
וכל הזמן הזה, אני מציצה לראות את עצמי על המסך...
לוודא שאני עומדת בפריים של המצלמה, כדי שהוא יראה את מה שהוא רוצה לראות.
ואני די נגעלת מעצמי.
הגוף העירום המעוות שלי, זה לא תענוג לעיניים...
ואז אני חושבת שאולי הוא קצת מזוכיסט (מנטאלי, כן ?)
אבל אני לא עושה את השיקולים שלו, יש פה דברים הרבה יותר חשובים על הפרק !
כמו להשתין ושטיחים !


באחת מההפוגות והתזוזות, יש לי הזדמנות לקפל את הקצה של השטיח ולהרחיב את המרווח של הריצפה.
יופי, עכשיו יש פה מספיק מקום ואפשר להשתין.
שלוש ארבע ו...
נו ?
הלו ? סידרתי את הלוגיסטיקה והתנאים, עכשיו אפשר.
קדימה. GO !



לא... לא עוד פעם...
כבר סיכמנו שאתה נשמע לי גוף.
אנחנו מקבלים הוראה ממישהו שהסכמנו ורצינו להיות שלו ואנחנו מצייתים.
אז קדימה לציית. להשתין.
זוכר מה קרה פעם שעברה שלא עשית מה שאני מבקשת ? (שהבעלים שלך ביקש)
לא היה לנו קל...
אז בלי שטויות וכולה לשחרר את השלפוחית ולהשתין.


מעניין מה הוא חושב ?
אם הוא חושב שאני עושה דווקא (לא יכול להיות)
אם הוא חושב שאני מתביישת/מתפדחת (יש סיכוי)
אם הוא חושב שהאגו שלי משתלט (סביר להניח)
אם עולה בדעתו שאני הכי רוצה בעולם להצליח להשתין ופשוט לא מסוגלת (אני מקווה)




עובר עוד הרבה זמן.
התנאים מצוינים לביצוע המשימה.
יש ריצפה פנויה, שלפוחית מפוצצת, כלבה שמאד רוצה לרצות את הבעלים שלה.
ונאדה.



אני מסתכלת עליו, ברגעים שהוא פותח את המצלמה בצד שלו,
ואני רואה את המבט החודר שלו נעוץ במסך (בי).
וזה מבט שיכול לחתוך, להשפיט, להקפיא, לשתק...
אבל בו זמנית הוא גם ממלא אותי לגמרי.
כאילו שכל מי שהוא, ממלא אותי לגמרי ואני הופכת להיות כלי ריק שמכיל את הרצון שלו.
וזה לא משנה אם אני מצליחה להשתין או שלא, אם כואב לי או מביך לי או אוהב לי או מפחיד לי...
ה"לי" הולך ונעשה קטן, והוא תופס יותר מקום.

והמחשבות על הלוגיסטיקה נעלמות, ואני שוכחת שיש שטיח או ריצפה או עולם.
וכל המחשבות מתרכזות אל השריר שם למטה, להרפות אותו, לתת לשתן לזלוג.
ואין לי מושג אם זה יצא בזרזיף או בזרם חזק...
אם הכמות תהיה קטנה ותיצור שלולית סימטרית ועגולה על הריצפה...
או שאשתין את כל כמויות המים שנשלחתי לגמוע תוך כדי.
אם זה יטנף ויסריח אותי...
ואיך הוא יידע ? הרי אסור לי לזוז ואסור לי להקליד...
אני רואה שאי אפשר להבחין על המסך אם השתנתי או לא.
ולא נראה לי שהוא מרגיש אותי, כי נדמה לי שהוא מאד מרגיש את עצמו עכשיו.
(אולי משהו בי גם נמצא בתוכו ?)



זמן.


עובר.


וההמשך כבר פורסם.


* על הדקות והיממה וחצי שבאו אחרי השיחה, אולי בפעם אחרת.

לפני 12 שנים. 22 ביולי 2012 בשעה 22:14


אחת החברות שלי מכאן, משוייכת, נשלטת, שפחה.
אנחנו מאד דומות בהמון דברים, גם באופן ההתמסרות שלנו,
בהיותנו נשלטות של מישהו מאד ספציפי... שלו ומולו ורק שם,
ומול שאר העולם בדומיננטיות הטבעית שלנו,
ובכלל, בהרפתקנות שלנו, בתעוזה, בפילפליות.

חלק מהיופי בשיחות שלנו, זה למצוא נקודות השקה, קווי דימיון, זוויות הזדהות.
זה מאפשר להיות אחת עבור השניה, הרבה יותר מחברה.
באחת השיחות שלנו (שיכולה להיות על כל נושא שבעולם וגם על שליטה), מצאנו עוד משהו שמשותף לשתינו.
דיברנו על כמה שאנחנו מותשות אחרי פגישה עם הבעלים שלנו,
כמה שליטה עצמית וכוחות נדרשים מאיתנו, לזמן הזה שנמצאים פיזית ביחד.
שזה מעייף פיזית בגלל מה שאנחנו נדרשות לעשות (כל מה שהוא מחליט, מתי, איך וכמה שהוא רוצה),
ומתיש מנטאלית, בגלל מה שאנחנו נדרשות לא לעשות (להיות שפחה מאופקת וכנועה).
לעומת זאת, שאצלם זה בדר"כ הפוך, הם באים לבלות, לנוח, לקבל סיפוק, לפרק צורך, להנות.
בא להם ? הם מתאמצים... לא בא להם ? הם לא.
בא לו לזיין/לגעת/לענג/לסשן ? הוא עושה את זה... לא בא לו ? אז הוא נח ואנחנו משרתות.
(כי אנחנו הרי מדברות על הבעלים שלנו, לא על "שולט" שמספק לנשלטת שלו את ה"סשן" שהיא צריכה).
ואז היא אמרה משהו על השולט שלה (ועל שולטים בכלל) (ואני כמובן חשתי הזדהות גדולה :)
וכשפתאום קלטנו איזו הברקה זו (שגילגלה את שתינו מצחוק) הייתי חייבת לתעד:
"סופסוף גיליתי משהו שאנחנו דומים בו (או תמימי דעים), הוא מרכז עולמי והוא גם מרכז עולמו."

ואגב, מרגע לרגע זו מוכיחה את עצמה כאחת ההברקות המדוייקות שנאמרו עבורנו ( :


ועוד הברקה מצויינת מסוכות 2011, שהתגלגלה בשיא הטבעיות, מפיו של בעלה הונילי (המקסים) של @:
"הייתה לי עכשיו תובנה: יש לנו יחסי שליטה הפוכים. היא עושה משהו ואז אני מבין שזה מה שרציתי שהיא תעשה"

תגידו לי, לא קורע מצחוק ?


נ.ב.
מכיוון שבפוסט הקודם עם הגאג, לא הייתה דרישה מהקהל לקרוא על המחשבות הכמוסות שלי...
אני שומרת אותן (בנתיים) לעצמי ( :

לפני 12 שנים. 16 ביולי 2012 בשעה 13:11


16.5.2012

שיחת וידיאו בסקייפ


[15:13:34] אני אשאל אחרת מיש
[15:13:42] את מתנתקת או נמצאת כולך שם?
[15:13:59] גם וגם אני חושבת
[15:14:10] זה לא ניתוק כמו ש*** תיארה דום.
[15:14:24] זה ניתוק מחלק מסויים בי, וחיבור לחלק אחר בי.

[15:14:34] תתפשטי עכשיו
[15:14:37] כל כולי מחוברת לפן מסויים בי.
[15:14:56] שימי את הגאג


[15:15:37] עמדי
[15:15:48] עמדי ותראי לי את כולך
[15:15:54] תתרחקי
[15:16:17] שימי ידיים על הראש כמו שבויה.
[15:16:30] עכשיו את תעמדי כך
[15:16:40] עד ש אחד משניים
[15:16:48] או שתשתיני בעמידה בדיוק במקום שאת נמצאת
[15:16:52] או שאני אשחרר אותך
[15:16:54] את לא זזה
[15:17:01] יש לי זמן!

[15:17:30] מבינה ?
[15:17:33] זה מחרמן אותי
[15:17:35] בדיוק זה
[15:17:38] לראות אותך ככה
[15:17:42] עלובה ומצייתת
[15:17:49] למרות שאת אולי לא מרגישה כך
[15:17:53] אבל זה מעניין לי את התחת
[15:17:56] את עלובה.


[15:18:54] ככה זה עושה לי רגש של לאהוב
[15:19:02] אני סוטה אה?
[15:19:05] אבל זה אני!
[15:19:26] הלכתי לעשן.



[15:22:41] מושלם.


[15:24:14] רדי על הברכיים
[15:24:16] באותה תנוחה.
[15:24:36] מכירה את הסרטים האלו
[15:24:42] של סדרות של שפחות
[15:24:46] 3 או 4 עומדות כך
[15:24:53] ואחת אחת ניגשת כדי לחטוף
[15:24:56] וחוזרת למקום שלה.
[15:25:03] מהסוג של החינוך האנגלי
[15:25:05] הרוסי
[15:25:15] את מדמיינת את עצמך כך מיש?
[15:25:17] אחת מכמה
[15:25:22] שמחכה לתור שלה להענש
[15:25:24] לחטוף
[15:25:44] אז תדמייני
[15:25:50] תדמייני שאת כלום
[15:25:53] את עוד סתם אחת

[15:26:23] או שאת ככה
[15:26:25] בדיוק ככה
[15:26:33] ולבד
[15:26:40] חדר שיש בו כמה נשים וגברים
[15:26:46] שהם סתם משוחחים בינהם
[15:26:49] ענייני כלום וחולין
[15:26:58] ואת הדבילית היחידה שעומדת שם ככה סתם
[15:27:02] לא סופרים אותך
[15:27:06] מדברים מעלייך
[15:27:11] את אוויר.
[15:27:27] זה קשה לי לראות איך לא מרגישים מושפל בכאלו סיטואציות
[15:27:29] ציות או שלא
[15:27:37] ואת יודעת מה מיש?
[15:27:40] יודעת מה אני אוהב בך
[15:27:43] שאני יודע
[15:27:48] שאני אעשה את זה איתך!
[15:28:00] ואני יודע שאת ממש תהיי שם
[15:28:20] ואת תמיד אבל תמיד תמצאי לעצמך הסברים מקלים
[15:28:26] ותהפכי את זה למשהו שהוא הכי טוב
[15:28:37] תשתיני ועכשיו מיש!


[15:29:33] אח"כ את תספרי לי
[15:29:38] אחרי שתוציאי את הגאג הזה
[15:29:46] מתי איכזבת את האדון שלך ואיך
[15:29:50] ומה האכזבה גרמה לך
[15:29:57] את בכלל יכולה לאכזב? הרי זו לא את
[15:29:58] זה הוא
[15:30:02] פרדוקס!
[15:30:06] תשתיני מיש!

[15:30:20] תשתיני ושבי בתוך הטינופת של עצמך
[15:30:25] ותרגישי לא מאכזבת


[15:31:58] זה מנחם אותך שהזין שלי עכשיו מתפוצץ במכנסיים?
[15:32:09] תתאפקי
[15:32:12] את לא יכולה לענות
[15:32:16] אני יודע שקשה לך לסתום



[15:36:42] פיפי את לא מסוגלת לעשות מיש?
[15:36:43] זה אלמנטרי



[15:39:36] תשברי מיש
[15:39:45] או שאסור לך
[15:39:50] שפחת השפחות


[15:41:26] על 4 מיש!

[15:42:26] יש לך שתי דקות להיות על 4 - זו המנוחה שלך. תספרי עד 120 בקול כמה שיכולה עם הפה הסתום. ב 120 את קמה שוב על הברכיים ידיים בתנוחת שבי!
[15:42:30] מעכשיו לספור!




[15:49:22] את רק צריכה להשתין מיש
[15:49:31] ואת צריכה להפנים
[15:49:38] שאני אומר לך להשתין
[15:49:40] את משתינה
[15:49:45] ולא מעניין לי מה יש בשלפוחית
[15:49:55] אנחנו נתאמן על זה אח"כ


[15:51:23] אם זו לא עליבות מה כן מיש
[15:51:36] אחת שיושבת כמו .....
[15:51:41] מקבלת הוראה להשתין
[15:51:43] ולא יכולה
[15:51:47] אבל נשארת ומתעקשת
[15:51:49] אם זו לא עליבות מה כן?


[15:52:42] עמדי מיש !

[15:53:04] פשוק!

[15:53:19] תכווני לפרצוף שלך
[15:53:24] הוא מה שמעניין לי עכשיו




[16:01:02] שבי על התחת!

[16:01:40] ידיים שבי!




[16:08:32] נסתמה השלפוחית מיש?
[16:08:35] תהנהני לי בראש
[16:08:40] לא להוריד ידיים!

[16:09:05] עופי שתי 2 כוסות מים ותחזרי - יש לך דקה וחצי!
[16:09:12] מעכשיו

[16:10:21] חזרתי דום.

[16:10:33] שבי בעמידה!
[16:10:43] תנוחת שבי בעמידה.
[16:10:51] גאג
[16:10:59] גאג.

[16:11:19] מהיום מיד כשנסיים כאן
[16:11:22] עד מחר בחצות
[16:11:28] את תשתיני רק כשאומר לך
[16:11:31] את לא תבקשי
[16:11:36] את פשוט תתאפקי
[16:11:39] עד שאומר לך להשתין
[16:11:44] לא מעניין לי איפה את נמצאת
[16:11:51] ומה את עושה
[16:11:53] וכמה את צריכה
[16:12:11] האופציה היחידה שלך להשתין ללא שהודעתי לך לגשת להשתין
[16:12:15] זה במכנס
[16:12:30] אם לא יצא לך להשתין כשאומר לך
[16:12:40] את תאלצי לחכות לפעם הבאה שאומר לך
[16:12:47] יום לילה זה לא משנה
[16:12:53] הבנת? תהנהני!

[16:13:22] נמשיך לחכות עד שהכוס שלך יואיל בטובו להשתין!




[16:21:56] יש לך דקה וחצי לשתות עוד 2 כוסות!
[16:21:58] עופי


[16:23:11] היו צריכים לבוא בשעה ארבע לראות את הדירה דום.
[16:23:20] היו לי מיליון שיחת מחסוי...

[16:23:23] אמרתי לך לכתוב לי?
[16:23:29] עמדי
[16:23:57] השיחות היו ממני!



[16:27:05] את כבר שעה ורבע כך
[16:27:10] זה יפה מיש
[16:27:14] יפה וגרוע באחת!
[16:27:18] אבל את תשתפרי
[16:27:27] אני מבטיח לך.


[16:30:52] על הברכיים!

[16:31:19] את מיומנת בעל הברכיים מיש!
[16:31:29] לא להוריד ידיים!
[16:31:33] בשום אופן.


[16:34:18] *** השיחה הסתיימה, משך השיחה 1:40:21 ***

[16:34:24] תאשרי.

[16:34:29] *** השיחה הסתיימה, משך השיחה 00:32 ***
[16:35:35] *** שיחה מאת ***

[16:35:35] לאשר.
[16:35:52] בעיה
[16:35:55] אישרתי דום.
[16:36:00] לא מתחבר

[16:36:12] *** השיחה הסתיימה, משך השיחה 00:37 ***

מסנג'ר (בלי וידיאו)


(16:36:35) תאשרי כאן.
(16:36:54) כן דום.
(16:37:12) אני יכולה להתחבר מהלאפ-טופ
(16:37:18) גם*

(16:37:22) אל תתחברי
(16:37:29) תעמדי עד שתצליחי
(16:37:46) תעדכני אותי כשהצלחת
(16:37:56) טוב דום.


(16:39:32) הצלחתי דום
(16:39:38) מזל טוב.
(16:39:43) עכשיו גשי ללפטופ

(16:41:02) מדליקה דום

[16:42:06] אני פה דום.


סקייפ שיחת וידיאו

[16:42:45] תאשרי
[16:42:58] שבי
[16:43:07] שבי על הכיסא
[16:43:29] אני יכולה בבקשה לנגב את עצמי דום ?
[16:43:33] לא.
[16:43:39] עדיין לא.
[16:43:48] תורידי את הגאג
[16:44:01] את בסדר מיש?
[16:44:06] כן דום.
[16:44:11] עכשיו את הולכת לנגב
[16:44:13] להתלבש
[16:44:20] חוזרת לכאן
[16:44:26] וכותבת לי מההרגשה
[16:44:27] לא מהמח
[16:44:31] לא מהחוקים
[16:44:37] מהבטן!
[16:44:44] שעה וחצי מה עבר לך בבטן
[16:44:45] בראש
[16:44:56] גשי להסתדר.
[16:45:00] אני יכולה גם לנקות את הריצפה בבקשה דום ?
[16:45:02] כן.
[16:45:09] תודה דום.



[16:50:55] אהבתי מיש.
[16:51:07] את מה דום ?
[16:51:14] את הציות כמובן.
[16:51:16] ההתמדה

[16:51:49] נלחצתי בעיקר כשקלטתי שעכשיו יום רביעי ואחרי ארבע, ואמורים היו להגיע לכאן מהתיווך דום.
[16:52:07] חלק מהעניין להלחץ ולמרות זאת.

[16:52:24] אני יכולה בבקשה להתקשר לשם דום ?
[16:52:27] כן.
[16:52:32] תודה דום.


[16:53:37] טוב, היא תיכף תחזור אליי דום.

[16:54:02] פעם ראשונה שקורה לי שאני לא מצליחה להשתין דום.
[16:54:13] אני אלופה בלהשתין דום.

[16:54:15] זה היה מוזר לי שלא הצלחת מיד.
[16:54:24] אני משתינה ליד כל אחד בלי בעיה דום.
[16:54:38] אה אה
[16:54:44] מסתבר שיש גם לך הפתעות.
[16:55:02] לא הבנתי איך ידעת שלא השתנתי דום, כי לא התיישבתי ?
[16:55:11] לא ידעתי
[16:55:26] אמרתי לך להודיע לי כשמשתינה ורק אז להוריד את הגאג.
[16:55:28] והידיים
[16:55:37] אני סומך עלייך מיש.
[16:55:53] לא חושבת שהייתי מודיעה כשהייתי משתינה, לא הבנתי ככה דום.
[16:56:02] לא נורא.
[16:56:07] הייתי ממשיכה לעמוד שם ומחכה דום.
[16:56:31] מעולה.



* היו חלקים (שלא מצוינים) בשיחה שבהם הוא כיבה והדליק את המצלמה שלו.
* אני ראיתי את עצמי כל הזמן (עבורי, לא תענוג בלשון המעטה).





(17:40)
* למי שמקפיץ/ה לי את כמות הצפיות בבלוג... אני מכירה את הטריק, חבל על הזמן שלך ( :
* ובלי קשר להקפצת הצפיות, מעל 250 צפיות (שזה הממוצע הרגיל ליום של פוסט), אף לייק ואף תגובה ?!?

(18:13)
* נרגענו ? עצרנו על 440 ? אותי זה לגמרי מצחיק ( :

לפני 12 שנים. 9 ביולי 2012 בשעה 12:49


טוב... אין יותר מידי מה לספר מעבר למה שכבר כתבתי.

במלון הזה יש ארוחות בוקר... שאין דברים כאלה...
לא מבינה איך אפשר לעשות ככה לאנשים (או נסיכות) תמימים שלא עשו רע לאיש !
אח"כ יש לנו בחדר את המיני בר החופשי, שלא רק שהוא ממלא את עצמו מחדש כל יום...
דאגנו שהוא יהיה מלא כל טוב גבינות ונקניקים, פירות וירקות ורטבים.
ואז מגיע הזמן לאכול את הארוחה ה"רצינית" של היום, במסעדה (כי בוקר זה לא נחשב לחלק אינטגרלי מהיום).
ואנחנו בוחרות כל פעם משהו אחר, שמגמד את החוויה הקודמת, שגם היא הייתה קולינרית משובחת...
לאן עוד אפשר לטפס מכאן ?!?
בקיצור, זה לא שאני אוכלת כל היום, או הרבה פעמים !
זה מה שאני אוכלת, שהוא קטלני לגוף ולנפש !
אני כבר רואה (ומרגישה) את הקילוגרמים הנוספים שאני מביאה איתי חזרה לארץ (ולא במזוודה :)
ואני מתכוננת נפשית לדיאטה קריטית...

אגב, (גם) מהבחינה הזאת, אני נותנת לעצמי פיצוי הולם לביקור מס' 3 באמסטרדם,
שבו אוכל היה פרס על התנהגות טובה, שלא תמיד הי(ת)ה.

דיברנו על אוכל מספיק ? (לא, כי אפשר להמשיך... תיכף יורדות לארוחת בוקר אחרונה...)

http://www.thecage.co.il/userpics/14600/normal_%E0%F8%E5%E7%FA%20%E1%E5%F7%F8%201.jpg



יש עוד כמה מוטיבים חזקים שמלווים את הביקור הזה:


1. ויברטורים ורוקטים, עירום ומיניות.

אני אחסוך מכם את זיוני המוח בעניין, ולא אלאה אתכם בסיפורים משעממים.

2. קולרים.

שזה משהו שעוד בהתפתחות, אז אני מעדיפה להמתין איתו.

3. שיש.

השיחות וההתנהלות שלנו. תובנות והברקות שכמו שאמרתי, מתוכננות להכתב לפוסט שישלה.

4. החתיך החדש שלי, שאני לגמרי מאוהבת בו !

מערכת היחסים שלנו אמנם טרייה (שבוע וחצי), אבל כבר הגענו לאינטימיות ולתלות הדדית (מצידי לפחות).
אני עדיין לא מנצלת עשירית ממה שיש לו להציע, גם כי יש בו עוד המון פונקציות שאני לא יודעת להשתמש בהן,
וגם כי אני מפחדת לגלות שהוא בן הזוג האידיאלי ושבנוסף להכל, הוא גם יכול לעשות לי ילד ( :
הסמארטפון שלי !

5. החתיך ההורס
(אם אמא אומרת עליו ככה, מי אני שאתווכח ?)
הגבר שהצליח לנפץ את הצדקנות שלי, ולהביא אותי להיות (שוב) במקום שכבר לא חשבתי שאהיה בו לעולם עם אף גבר אחר.
כמו יולליול, שלא היה מאויים לשניה מהמקום שממנו באתי, אבל שלקח לעצמו מקום חדש שלא בדיוק החליף...
שבחוכמה גדולה קרא לזה "בעל הבית", ואולי פעם אני אסביר למה ההגדרה הייתה כ"כ משמעותית לי (או לנו).

דום הצליח ברכות שלא תיארתי שקיימת בו, להגיע להיות בעלים שלי.
זה לא מוריד או מפחית במילימטר את מה שהיה עם הבעלים הראשון,
ושכבודו יישאר לעולמים מונח במקומו (על אף הכעסים והכאב שלפעמים נראה שמטשטשים)
קשר הזוי, שבגלל הדרך שבה הוא ה(מ)תנהל, אני מבינה היום שהשתחררו לי כמה ברגים
(גם כאלו שהיו מוברגים היטב וגם כאלה שגם ככה היו מראש קצת מישוחררים 😄

דום עושה לי איזה תיקון ומחזיר את כל נושא השליטה לשפיות. מחזיר אותי לאט לאט לפסים שמהם ירדתי.
לא שהוא לא אקסטרימי. בדברים מסויימים, הוא אולי הרבה יותר...
אבל רגעי הטירוף איתו (גם כשהם 24/7), מתנהלים בתוך מסגרת שפויה.
בקשר ההוא הטירוף התנהל בתוך מסגרת מטורפת בעצמה (מי שקרוב ראה ומבין על מה אני מדברת).
אנחנו אמנם לא חיים יחד, ואני עדיין נמצאת במגירה של מס' 2,
אבל הוא מצליח לגרום לי לראות (גם אם חלקית) מה המשמעות שלי אצלו.
וזה מה שהייתי צריכה.
וזה אחד הדברים העיקריים (ואולי יותר מכל דבר אחר) שהיו חסרים לי עם מס' 1.
שם הייתי צריכה להבין לבד (או לסחוט פרשנות מעצמי) כדי להבין במה אני משמעותית, במה אני מיוחדת לו,
כי כל אחת (מאלה שהיו שלו), לפניי ואחרי, מיוחדת ומשמעותית, אין יותר או פחות וגם לא צריכה להיות...

אבל אני חושבת שזה הכי ממלא בעולם, לדעת במה.
דום אומר לי.
דום מראה לי.
דום מבטא.
אין לו בעיה להסביר את עצמו וגם להתנצל, ומצד שני כשצריך, לשים אותי במקום.
הביטחון והפתיחות שלו מאפשרים לו ללכת גם לקראתי.
ואני מברכת אותו על זה כל שניה.
ואני שוב מלאה באהבה.
והאהבה הזאת מרגיעה אותי יותר ויותר.
מאפשרת לי ללמוד אותו ולקבל בו דברים שבהתחלה עוד חורקים לי,
גורמת לי לאט אט להתרכך מהכעס, לרפא את הכאב ששייך למקומות אחרים,
אני מוצאת יותר מקום לסלוח ולקבל גם את מה ששייך לגברים אחרים.



עשינו צ'ק-אאוט ועכשיו יש לנו כמה שעות בספא (ובעוד משימה מיוחדת אחרונה) עד שיגיע הנהג שלי, לאסוף אותנו מהמלון לשדה.
אחרי ששחיתי קצת, התמקמתי לי באחת ממיטות השיזוף (מנורות התאורה של הספא), והתחברתי לדבר איתו קצת בסקייפ.
הראיתי לו במצלמה את הבריכה והג'קוזי ואותי בבגד ים (לא מציאה גדולה) ואז דיברנו.
בין השאר גם על הפוסט שאושר לפרסום.
ואז על עניין ההשוואה, או מה שאולי נראה ככזו.
ואז החלטתי להוסיף על זה הערה, שהיא חשובה מאד בעיני...

קודם כל, על זה שהשוואות קיימות באותן טבעי, ואי אפשר באמת להמנע מהן לחלוטין.
ומעבר לזה, שבמקרה שכאן, זו לא השוואה הורסת (או בהחלט לא שמכוונת להיות כזו).
שזו השוואה משלימה בעיני ואני משתדלת לעשות אותה בחן... ובשום אופן לא רוצה שיהיה בה טעם לפגם.

אני מקווה שניסחתי את זה יפה... ( :