ביום חמישי, במפגש שהיה, כל הזמן חזרתי ואמרתי (כשעוד יכלתי לדבר (: ) שאני רוצה עבד. הנשלט שהיה שם גרם לי לרצות אחד, מזמן לא היה.
מתישהו בראשון שעבר צנחת לך למטה, לדעתי זה קרה לך בלי טריגר כלשהו, אולי פשוט כבר נהיה לך גבוה מידי.
היה קצת קשה להרים אותי, אני מודה, אבל אתה, כמו כלבלב, דחפת את האף חזק חזק עד שהגעתי גבוה גבוה.
אני בעיקר פיזית, מאוד אוהבת להכאיב ולכאוב, פתאום התחיל לדגדג לי גם הראש, רציתי מישהו לשחק בו, להורות לו.
קיבלתי אותך. תודה.
בשני בבוקר קיבלת ממני רשימה מפורטת של איך היום שלך הולך להראות ומה המטלות שלך. את רובן ביצעת כמו שצריך, על אחת נענשת.
הלילה היה מדהים בעיני, לקחתי ממך כמו שמזמן לא העזתי לקחת. ואני יודעת שהייתי מקבלת עוד אם רק הייתי מנסה.
תודה.
זה התחיל מכך שכשישבנו על הספה עיסית את כפות רגלי, אקט שהוא גם בשגרה ה"רגילה" שלנו, רק שהפעם היה לך מבט של "תודה" בעיניים.
כשעברנו למיטה התבקשת לעמוד על שש, עם פנים אל הקיר וישבן אלי. מהמטבח הבאתי את המרית הכתומה (ואני עוד אקנה מלקחיים, שתדע) והתחלתי להכות אותך על הישבן. נראה לי שבגלל ההתרגשות שלך היית קצת רגיש יותר לכאב ואולי אני פשוט הכאבתי קצת יותר. קשרתי את הידיים שלך מאחורי הגב והתחלתי להכות עם המרית גם באשכים שנהיו קצת יותר נפוחים ומשתוקקים.
התמונה הזאת שלך, עם ראש צמוד למיטה, ידיים קשורות מאחורי הגב, ישבן מתנוסס ורגליים מעט מפושקות, לא יוצאת לי מהראש. נראה לי שאני רוצה פוסטר כזה, לתלות על התקרה. אתה חושב שכולם ישימו לב?
העונש שלך היה שעווה, אף פעם לא טיפטפתי עליך. אתה קצת רגיש לכאב, לפעמים מפחדת להכאיב יותר מידי. היום, אחרי כמעט שבוע של למעלה מטורף, אני מבינה שכלום לא יותר מידי בשבילך, אם אתה עושה את זה בשבילי.
שיחררתי לך את הידיים שכבר התחילו לכאוב. ביקשת יפה כל כך. גם אמרת "תודה".
ליטפתי את הגב, הרגעתי קצת את הסערה שהייתה בתוכך אחרי שספגת משהו כמו חצי שעה של חבטות בישבן, בירכיים, באשכים.
וטיפטפתי.
הטיפה הראשונה כמעט וגרמה לך להזדקף מכאב. ראיתי איך אתה מתחפר עמוק יותר בתוך המיטה רק כדי להשאר בתנוחה שהוריתי לך להיות בה. הטיפה השנייה גרמה לך להתפתל, הישבן צנח למטה, על הרגליים והתרומם רק אחרי שטפחתי עליו.
הטיפות שבאו אחר כך כאבו לך, מאוד, אתה באמת מאוד רגיש לכאב שלי. אני יודעת שרק בשבילי המשכת.
ואז החלטנו, טוב נו, אני החלטתי, לך הייתה יכולת החלטת של ספוג באותו הרגע, שעוד חמישה טפטופים ודי. הראשון ספגת בשקט, את השני והשלישי טפטתי ברצף ודי צעקת מכאב. הרביעי והחמישי שירדו עליך די בהפתעה השתיקו אותך לגמרי.
כשכיביתי את הנר והתיישבתי לידך הבחנתי שאתה לא זז. נשארת קפוא בתנוחת הפוסטר שלך, פנים שלוות, נשימות רגועות. אוף, כמה שסאבספייס זה מחרמן.
נשכבתי לצידך ואספתי אותך לתוכי, התכרבלת בי ופשוט צללת. אחרי משהו כמו רבע שעה הרמת אלי עיניים רגועות ושאלת:"מה מרגישים בסאבספייס?". נראה לי שעניתי לך: "ממש ככה".
זה היה הלילה הראשון שלך בתור הלמטה שלי, בתור אחד שמתעלם מהפחדים שלו, בתור אחד שיעשה הכל על מנת להזין אותי, לרצות אותי. המשך השבוע היה נפלא, זכיתי לשחק בך עוד מלא.
תודה.
לפני 12 שנים. 25 במרץ 2012 בשעה 11:36
