הכל עניין של אמונה..

ובשעות הקשות כשאני פוקחת עיניי בבהלה אני תוהה.

האם הרעב שלי גדול משלך?

שתיקה.

רוב היום אני איתה.

זוכרת היטב את כוחה וכובד משקלה של מילה, 

לטוב ולרע.

את כאבה.

אני תוהה מבעד לדמעות,

האם זו אני שדחסתי כל כך הרבה אשליות? 

אולי זו אני,

ואתה כלל אינך.

רגש ללא תנאי שכזה...

אהבה.

דימדומי בוקר וזמן בהלה...