בייבי. אני הולך לאיבוד דרך מרפסות ופינות חמד. ורק עט פיילוט וחלקת קבר שחורה משאירים לי פירורים.
מחשב את קיצי וממהר למלא ריבועים .
ז'טם איי לאב יו טרמינל. הייאוש ככה באמת נעשה יותר נח.
לאט לאט הפסקתי גם לחלום. מוצא את עצמי רק דרך דפים צהובים ומחברות דהויות.
ועם כל דף אני רק צולל יותר. עם כל שנה אני רק חושף יותר. ועם כל עשור רק מבין שזה נועד לשנים של אחריי.
מתנחם בעובדה שלא תהיה להם סבלנות לקרוא את כל זה.
הכל נהיה אפור ובנאלי ומשעמם. אני רודף אחרי ריגושים ואקסטרים רק כדי לזכור את כל זה. כדי להחסיר פעימה ולנשום. פעם הייתי ופעם היינו. כי אם זה מדמם אפשר להרוג את זה.
צורך פחות ופחות שעות שינה. ולא מכור לכלום. רק לדבר אחד. לעשות בך זממים ושפטים.
וכשאני אומר לך בייבי שיצאתי לכתוב אני מתכוון לזה. שיצאתי לכתוב את מה שנשאר. ויישאר. על האמת היחידה שנותרה. שמשות שקרניות וחיוכים ללא שיניים. עד חורפים שותקים. עד עלי שלכת.
