סרטן הגדי

זה קצת קשה בהתחלה. להתרגל לזה. 24/7.
אתה צריך לחפש בזה את העניין שלך. את החיבור שלך. את מה שאתה אוהב בזה. את מה שאתה צריך. את מה שמדליק אותך.
עקרון ההפתעה למשל. עקרון ההמשכיות. עקרון הספונטיות המתוכננת היטב.
השפחה בד"כ היא אסרטיבית. דומיננטית. קונטרול פריק ברמות קשות. קולנית. דעתנית. מרדנית. תמיד תהיה זו שתסגור שיחה. תתנצח. תאמר את המילה האחרונה. תמיד תנצח בויכוחים.
אתה כבר הרי יודע ששתיקה היא כוח וצעקה היא חולשה.
השליטה שלך היא בסבלנות שלך. בשקט שלך. השקט הווקאלי. השקט הפנימי. אתה יודע בוודאות לאן אתה הולך. גם אם היא לא תדע לעולם את כל האינטרסים הקטנים. למה כך ולא אחרת-אתה תדע. אתה סללת את הדרך. אתה תוביל אותה. בדרך שאתה תבחר.
להזכיר לה. לא לתת לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.
אתה צריך לשאול את עצמך. האם אתה טיפוס של פעם ב..? כזה שאתה מוצא סידור לילדים פעם בימי חמישי או שישי ורק בערב הזה אתה האדון. האם אתה כזה?
האם אתה מעדיף להיות אדון של 24/7. להיות זה שמחליט מתי עושים סשן. ללא תלוי מצב. עם ילדים או בלי. עם שגרה או בלי. עם סידורים ועבודה ודברים לעשות בבית. או בלי.
אתה פשוט לא יכול לתת לה להיות השולטת בכל מה שקשור לענייני הבית ורק כשבא לך אתה עושה לה "שלוש ארבע ו..." ומאפס אותה לעמדתה. אתה לא יכול. היא לא יכולה.
אתה צריך לשלוט עליה 24/7.
לא להפריע בהתנהלות הרגילה שלה. לא לשנות את הפרסונה שלה בעבודה, עם המשפחה, עם החברות.
אתה צריך לשנות אותה בגישה שלה אליך.
אתה צריך להבהיר לה. במעשים. בדיבורים. שאתה אדון שלה 24/7.
גם אם לא לעיני הילדים אבל כל התנהגות חריגה שלה נרשמת ועל כל חטא היא תענש.
תשאיר אותה במשחק. להזכיר לה. לא לתת לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.
תמציא שפה שרק אתה והיא תבינו. מילות קוד מסויימות. לכאורה לעיני המשפחה והחברים זה לא ייראה מוזר. היא אולי לא תוכל לעשות את זה על ארבע ולא תוכל לנשק לך את הרגליים כשאתם יושבים עם המשפחה אבל היא תדע. היא לא תשכח. היא כל הזמן תשאר במשחק. היא תדע. היא כל הזמן שפחה שלך.
אתם יושבים עם חברים בפיקניק עם הילדים. אתה אומר "תודה".
תוך דקותיים הקפה שלך איך שאתה אוהב מוכן לך על השולחן לידך. אף אחד לא שם לב.
לא החברים. לא המשפחה. אף אחד לא ידע. רק היא ידעה. לך זה מספיק. מילה אחת. טון אחיד שרק היא תבין. מבט עיניים שאינו משתמע.זה מספיק. היא תשאר במשחק.
תשלח לה סמסמים על בסיס יומי. "בוקר טוב. הלילה אני הולך לדרוס לך את החורים שלך שפחה". זהו. היא מסודרת שם בעבודה. היא אולי תכעס קצת למה שכחת להוסיף רוטב טריאקי לקניות אבל אחרי שהילדים ילכו לישון היא השפחה שלך.
תטמין לך פתק בתיק. על בסיס יומי. כל פעם דבר אחר. משימות קטנות. בשעה 10:00 בדיוק את נובחת בעבודה ומספרת לי על זה. או למשל כשתלכי לאכול צהריים עם חברה שלך לעבודה את יורדת על ארבע לשתי שניות. תמציאי לבד את התירוץ. וזהו. היא תשאר במשחק.
תתקשר אליה כשאתה יודע שהיא מוקפת אנשים ותספר לה מה תעשה לה. תשאיר אותה במשחק.
יושבים אצלכם שני סוכנים של YES שמנסים למכור לכם חבילה שאתה ממש לא צריך. האשה נכנסת לויכוחים על חינוך ועל השפעת הטלווזיה על הדור החדש. מבט אחד. משפט אחד. זוג עיניים חודר. זה מה שהיא צריכה. היא במשחק. הסוכנים ידעו מי לובש את המכנסיים בבית. היא תודה לך על זה יותר מאוחר. זה מה שהיא צריכה. כל הזמן. ללא הפסקה. לא לשכוח להזכיר לה.
באחד הערבים יצאתם עם הילדים ונכנסתם לחנות לבעלי חיים.
אתה קונה קערה לכלב מנירוסטה. הילד מתעניין ואתה מספר לו שאתה קונה מתנה לחבר שיש לו כלבה חדשה ולא מחונכת ומגניב מבט אחורה לאשה הנבוכה והמופתעת. היא לא תדע מה להגיד. תשאל את הילד: אתה רוצה לבחור קולר?
תרגיל אותה לתריסר הפלקות על ישבנה כשהיא על בירכיך.אחרי שהילדים הולכים לישון. טקס קבוע. לפני השינה. עם או בלי סשן. לא משנה. עשתה משהו או לא עשתה משהו.
אתה לא חייב לסשן אותה מידי יום. אבל המשחקים האלה כן.
כמו שכבר אמרתי.
תשאיר אותה במשחק. תזכיר לה כל הזמן. אל תתן לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.