לפעמים זה קורה. ישנם ימים כאלה מפעם לפעם.
אתה קם בבוקר לעבודה ולא יודע למה. אתה מגיע לעבודה אבל אתה לא עומד בתכנון הזמנים והמשימות שהצבת לעצמך. דברים נופלים. טלפונים לא מתוכננים ומפתיעים לרעה. הכרטיס לא עובר בתחנת דלק רגע אחרי שמילאת דלק ולא הבאת את הארנק איתך. הילדה חולה ומדביקה את האשה.
צריך להשאר איתה בבית. לאשה יש חוסר בצומי ומוציאה את זה עליך. פגישה שהתבטלה. החליפה מהמכבסה לא מוכנה בזמן.המצבר שבק חיים והגשם הזה שיבש לך עוד כמה תוכניות ומשימה אחת לאשה שנאלצה להידחות.
הכל יחד.הכל ביום אחד.יום שישי אחד שחור משחור ורטוב עד מאד.
אתה עומד מול המראה ובוהה. אתה בוהה בצל שלך ובאדם שבך יותר מאשר בבואה שלך. אתה בוהה בבבואה הנשקפת מהבבואה ממול. אתה מסתכל על עצמך מלמעלה. אובייקטיבית. בוחן. צופה.שואל.מנתח.בסוף אתה גם משיב.
is this as good as it gets?
האם זה מה שאתה מסוגל? האם זה מה שאתה יכול? האם זה מה שאתה באמת רוצה? זה מה שיישאר לך מהיום הזה ? מהחיים האלה? אתה יודע או שאתה שואל? האם אתה יכול יותר? תתעלם לרגע מכל התגובות המפרגנות והתומכות שם למטה. אלה של ההרצאות בשקל ואלה של ה'מבינים אותך'. האם זה הכי טוב שיש? האם אתה יכול ליותר? יותר מהכל. יותר אבא.יותר בעל. יותר חניבעל.
אתה לא נותן לזה להשתלט עליך. מחשבות יוצרות רגשות. אתה מפסיק עם זה תכף ומיד ועובר לחשיבה אנאליטית. מה היה לנו פה. רק עוד בוקר אחד גרוע ומסיבה אחת באופק שיכולה לשנות הכל.
אתה לא נותן לזה להשתלט עליך. להכתיב לך רעיונות ומעשים. להכניע לך רגשות וסנטימנטים.
האם זה הכי טוב שיש? האם מי שאתה זה מי שבאמת קורא אותך? האם זה הכי טוב שיש? עד לפעם הבאה? עד לפוסט הבא? עד למסיבה הבאה? עד למראה הבאה? עד ליום השחור הבא? החלטת. תתמיד. כבר התחלת את הדרך ואתה בהחלט לא עוצר באמצע. אז האם זה הכי טוב שיש?
האם זה הכי טוב שאתה יכול? רוצה? מסוגל?. אין כזו מילה תשתדל. תשתדל להרים את היד. או שכן. או שלא. אתה לא נותן ליום שחור אחד להכתיב לך את המשך היום. זה תלוי בך. זרוק את הנייר המשומש הזה לפח. תעשה אתחל. מחק את המיותר. זרוק לסל המחזור או מה שלא יהיה. תשכח. אל תנתח. אתה לא שולט רק על מה שכפית על עצמך. על מה שאתה מחליט. על מה שאתה רוצה. על מה שאתה אוהב. אתה שולט גם על מה שכופים עליך.
רק כך תוכל להיות יותר בעל. יותר אבא. יותר חניבעל.
יותר דני.
לפני 13 שנים. 8 בינואר 2011 בשעה 9:11