והנה זה שוב מתקרב.
יום ההולדת שלו.
ושלו מתייחס לאחי.
אחי הצעיר ממני בשנה וקצת.
ויום ההולדת שלו הוא מאותם ימי הולדת שאתה פשוט לא רוצה לשלוח או לאחל אבל חייב.
כדי לשמור על איזו שהיא צורת תקשורת כלשהיא.
להיות דיפלומט. לחייך עקום.
לפחות כל זמן שההורים חיים (ייבדלו לשנים ארוכות).
ושיחת ה'מזל טוב' המסורתית הפכה עם השנים לסוג של אילוץ.
אני מתקשר ונשמע משכנע ממש כמו הפרסומת של ג. יפית.
אותו איחול 'פולני' יבש וחסר מעוף.
אז רק לצורך ההלצה הכנתי הקלטה של עצמי מאחל אבל בשילוב עם שיחה.
ואתם בטח מכירים את השיחות החוזרות האלה.
מאלה שמבטיחים להתראות בשמחות אבל חוששים שהשמחות האלה באמת יקרו.
"היי מה המצב. (שתיקה)...מזל טוב אחי...(שתיקה) אין חדש האמת....(שתיקה) באמת שיהיה לך מזל טוב ושנה מדהימה ואושר ועושר והצלחה בלימודים...(שתיקה) אני אמסור. נפגש מתישהוא. ביי".
וכל שנה זו אותה שיחה אבל ממש.
זה יהיה רק בנאלי להשוות בינהם.
הוא הולך השנה להיות אבא. וזה כנראה יהיה פוסט נפרד.
איזה כיף לדעת שאתה כותב את זה , להתחיל אולי להוציא את המרה הזו , ועדיין להשאיר אינספור שאלות. האם זה באמת משנה?
החיים מלמדים אותנו שעדיף להתעסק פחות בתפל ויותר במה שחשוב. ואחי בשנים האחרונות וזה לא מעט שנים ה'אחרונות' האלו הוא לצערי תפל.
עוד כמה ימים אשתמש באותה הקלטה.
אז יכול להיות שזה באמת יעבוד. יכול להיות שלא.
הדבר הכי גרוע שיכול לקרות...הוא שנצטרך להתראות בשמחות.
והדבר הכי טוב שיכול לקרות?!
שכנראה אשתמש באותה הקלטה לשנה הבאה.
לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 18:09
