האם זה משנה? באיזו תנוחה תהיי? רפויה או קמוצה? שתיים ארבע או שש? אני רוצה לערער את החיים הבטוחים שאת חושבת שהיו לך לפני. ולהטביע חותם על החיים שאני משאיר לך אחרי. את מבינה עלובת חיים שלי? אני...
הפוכה לפניי. עבר מספיק זמן כדי שכל הדם יזרום לראש. אבל מי באמת הפוך למי אשפת רחובות שכמוך? אני הפוך לך או את הפוכה לי?
והמחמאות האלה כלל לא בנאליות. אני קורא לזה הנבטה. את אולי חושבת שאת מוציאה אותן מהאוזן השניה אבל זה מחלחל טוב טוב ועמוק עמוק בנבכי עליבותך. ותסמכי עלי אני יודע. כשהדמעות יוצאות...זה חודר הכי טוב. זה ה- PIERCE הכי יפה שאת צריכה עכשיו.
כן קטנה שלי. האיזור הבטוח שלך כן. האינ-איזור הבטוח שלך.
אני רוצה שתכתבי לי בשגיאות. יזומות. בכל מילה שלישית. אוי לך אם לא.
את אולי יכולה להכין את הארוחה אבל אני זה שמתבל. אני יכול להיות זה שיגיש לך. את הטועמת.
מפה רק מתחילים. את מבינה את זה? צריכה עוד כמה דקות שזה יירד לך למטה?
אני מתקשר ומסמס לך בשעות הכי פחות צפויות לך. את צריכה להיות במן מתח מתמשך כזה. שהציפיה תהפוך לשגרה. הלחץ הזה חיובי בסך הכל. החושים מתחדדים. שמעתי פעם שזה טוב לאורגזמות .
זו הסיבה גם שעינייך עצומות ובמקום הגאג אני רק עוטף לך את הפה עם סרט הדבקה. את אולי הפוכה אבל רק ככה את מקבלת את זה בצורה הכי ישירה. אז מי באמת הפוך מבין שנינו? אני לך או את לי?
עת שוכבת על המיתה. על הבתן. הראש שלח מחוץ למיטא. אני על הרצפה למרגלוט המיטע. 180 מאלות אלייך. מסטכל עלייך מלמתה. עוסף בחיוך שלי עת קל הריורים שלח.
אין לי בעיה למשל שתחליטי מה את לובשת לעבודה. אני לא מתערב לך בזה. אבל תשכחי מעכשיו לכבס את התחתונים. את הולכת ללבוש אותם שוב ושוב ושוב ושוב...
יהיה לי מפתח לבית ולחדר שלך. ובזמן שאני ארצה אני אעצב אותו מחדש. כרצוני. יום אחד את תשובי הביתה ואת תלכי לישון בסדר ובמופת שאני השארתי לך.
תשתקי. פשוט תשתקי. תריירי ותשתקי.
שאני אמשיך?
