סרטן הגדי

סתם ערב רגיל. אין אירוע מיוחד. אפילו לא פתיחת עונת הרחצה. מזג אוויר מצוין. מצב רוח מרומם של הקידס. שיתוף פעולה מלא של האשה. אנחנו , הילדים , הכלב וסבא מישה. מושלם.
שישי בערב. פותחים את השבת עם שקיעה מול הים. מסורת של קיץ.
אבא שלי איתנו. ואני די זוקף לזכותי שלמדתי אותו להיות קצת ספונטני. כי הרי לא "לכל דבר צריך להיות תוכנית".
הילדים משחקים בים. אני אוהב את זה שהם למדו לאהוב את הים. שמח שהם לא רק ילדי בריכה. הכלב שלנו, האטרקציה החדשה שאנחנו מקפידים להביא איתנו, רודף אחרי עורבים חצופים וזה נדמה שדווקא העורבים הם אלה שרודפים אחריו. למד לאהוב את הים כמו הילדים.
הבירות נשלפות. אבטיח. גבינה בולגרית. קורטוב של פוליטיקה ואקטואליה כי גם אנחנו כמו כל אדם פשוט יודע יותר טוב מה צריך לעשות.
עוד כחודש אבא שלי יחגוג שמונים ושלוש. הילדים שלי אוהבים שהוא מצטרף אלינו. את הנוכחות. גם אם הראש שלו והחינוך הוא עוד לפני עידן הoldschool.
לי אין זכרונות כאלה מסבא שלי. והיה חשוב לי, שאבא שלי שייבדל לחיי נצח עם החיים הקשים שהוא עבר, ישאיר זכרונות אחריו. שהילדים שלי יגדלו עם זכרונות פשוטים של סבא. לא רק של חתונות וימי הולדת. לא רק של חיוך מלאכותי למצלמה , חיבוק מאולץ ודמי כיס לקופה.
גם של ערבים מהסוג הזה. ללא שום אירוע מיוחד.
אפילו לא פתיחת עונת הרחצה.
מזג אוויר מצוין.
מצב רוח מרומם של הקידס.
שיתוף פעולה מלא של האשה.
אנחנו.
הילדים.
הכלב.
וסבא מישה.
מושלם.