לפני 6 שנים. 15 בספטמבר 2017 בשעה 12:14
אני לא מרבה לדבר.
האירוניה היא שהפכתי את החסרון שלי לקריירה.
נהגתי לשתוק. עד עכשיו. כבר הרבה שנים.
סוג של מסך הברזל.
גם הכתובים שלי עברו סוג של חטיפה.
והשאר דרך רמיזות וסימני דרך.
הרבה שנים שלא יכולתי לדבר.
לא תמיד צריך להוציא את הכביסה.
אז כתבתי.
כתבתי למגירה.
ובעיקר כתבתי למכתבים שיישארו אחריי.
והכותל שלי תמיד היה דף צהוב A5 ופיילוט כחולה.
הגעתי לסוג של סטטוס קוו שלפעמים נראה שעומד על חבל דק מאד.
ואת מה שהרווחתי בהשרדות הפסדתי בשנים.
אז אולי הגיע הזמן לספר.
כל השאר במילא זה פלאסיבו.
