זחלה על הקרקע החולית הלבנה לעברי, עירומה וחשופה,האבק צבע את דמעותיה לבן,והיא בוכה מחייכת,מצפה לרגע בו תגיע, מעופרת בחול, לאדונה אשר ממתין בצל העץ..
נפעם מעוצמת כוח חולשתה,מאהבתה אשר אין חקר לעומקה,זוחלת ומתקרבת, ואושרה עם כל התקדמות קטנה גובר.
חייכתי אליה בעידוד,עוצר בעצמי מללכת לעברה, להושיט ידי לחבקה.
זה המסלול אשר עליה ללכת,אם רוצה להגיע.
האושר על פניה,כולה קורנת,לא שיחים ולא קוצים יעמדו בדרכה.
..בכוחה, סלעים יתפוררו.
שריטות אדומות ארוכות על גופה,נשיקות קוצים בדרכה אלי..מביט בה,ממתין..
מניח את בקבוק המים הקפואים לרגלי..ממתין..
והיא נעה מהר יותר,השריטות מתארכות וגם חיוכה..
ישבנה הערום נותר צח וחלק,מורם מעלה בגאווה מזמינה,חלצי בוערים בי..ואני ממתין..
והיא מתקרבת אהבתה נוטפת, מרווה מדבר, בדרכה אלי..ואני ממתין..
כה משתוקק אליה..
והיא מגיעה, מניחה מצחה על כפות רגלי,משתחררת, כל גופה רפוי מונח על אדמת העולם, היא העולם שלי,עירומה שכובה לרגלי,חלק מהאדמה, מחוברת אלי..
לפני 19 שנים. 21 באוגוסט 2004 בשעה 5:06