ראש השבט מספר...

לאדר...

היא כרעה על ברכיה, משעינה ראשה על ברכי אדונה,הוא מלטף שערה הבהיר.המונח בחלקו על ברכיו.
"קשה לי" היא אומרת בשקט " קשה לי עם הדברים שקורים לי בבטן,בעבודה ,בבית ,ואיתך." מרימה את עיניה אליו,ונושקת בברכו "הדברים שבי כה מסובכים,מפותלים זה בזה,כרוכים זה בזה,אין לי מושג מה לעשות עם כל הרגשות, הרצונות, והמטלות בחיי.."
והוא חייך וחיבק,והיא התמכרה, ונצמדה מחייכת לרגלו, גחן ונשק לשערה.
"מחר בשמונה בערב את כאן, עם תמונה שלך בגודל 40+30 על נייר טוב" אמר אליה בשקט.
אושר מילא את ליבה, אדונה רוצה תמונה גדולה לתלות בביתו,שום אישה אחרת לא יזמין אם תמונה שלה תלויה תהיה כאן.
"אעשה לה מסגרת יפה" אמרה מחייכת מאושרת.
"לא" אמר חדות וקם ממקומו "רק תמונה"
"בסדר אדון" אמרה לו מתרוממת,נגשת למקלחת.

הופיעה בזמן,עם תמונה שלקח לה שעות לבחור,חיפשה פיתוח איכותי ככל שאפשר.
בגאווה מושיטה את המעטפה עם הצילום לאדונה,מחייכת ,מאושרת.
שלף האדון את התמונה מהמעטפה,הביט בתמונה מחייך,קיפל אותה לחצי יישר וקרע וקיפל יישר וקרע,פיסות קטנות ,קונפטי כמעט..
" עד מחר את לוקחת את כל הפיסות האלה ומדביקה במקום הנכון על קרטון " ציווה עליה בקול ייבש מהרגיל,
ופיזר אותם בתוך המעטפה..
המומה ,ניסתה לדבר, ואדונה הניח אצבע על שפתיו,והיא שתקה..

מתקשרת בבכי ביום המחרת "אדון אני לא יכולה,לא מסתדר לי,וותר אדון."
"סיימי, והתייצבי בביתי בערב" אמר בקוצר רוח וניתק.
בוכייה התייצבה אצלו,אפילו מעט לא הצליחה להשלים.
ישב למולה,והיא עומדת עיניה מושפלות זולגת דמעות. "למה לא הצלחת לסיים ?" שאל בכעס.
"כי זה מאד קשה "אמרה כמעט בהתרסה "אין קצוות ברורים, לא מתחבר"
"ואי אפשר לראות את הצורה הכללית בכלל" הוסיפה בלחש.
"נכון" ענה אדונה "שבי כאן לידי"
והיא ישבה עצובה.
"אלו הם פיסות הבעיות של חייך,מסובכות מפותלות, אין להם התחלה וסוף, אין להם קצוות ברורים של צורה" אמר האדון בשקט "נסי לקחת את הבעיות המטרידות אותך,אחת לאחת, להפריד מן האחרות,להעניק לה צורה, צורה שתתאים לפאזל של חייך,כל עוד אין לבעיות שמטרידות אותך את צורתם המלאה,.תהיינה שלובות זו בזו." אחז בידה ואמר "צריך לנקות את הדברים שמכבידים,המערפלים את קצוות הבעיה.אלה שנקראים,"לא נעים לי" "מה יגידו","איך אני יכולה לעשות דבר כזה?"
ואז הדברים יראו קצת יותר ברורים,ולהמשיך ולהוציא את המילים, והמשפטים שמושתלים בתוכנו, המערפלים את האמת של הבעיה הבסיסית."
"ואז יהיה קל יותר לשים כל בעיה בפרופורציות אמתיות.,כי הן גלויות וברורות.וקל יותר יהיה לחשוב על פתרון ,זה לא פשוט,אבל פשוט מהפאזל שאת חלקו עשית".