צריך להיות קשה, צריך להיות כואב. צריך להיות משחרר.. מעין חניקה פיזית ומנטלית, כבילה מוחלטת לצורך ולרצון ההתמסרות שבה . עם היכולת לגעת עמוק בפנים, בתוך תוכה, בנשמתה,מגע של מילים ותחושות. ומגע פיזי בהתאם. לגרום לה לרצות להיות כרצוני. בהתמסרות מלאה מבלי להסס. עם הרבה אושר וגאווה ביכולת שלה לתת הכל ולבקש עוד, והרבה, וחזק. רק עוד..
כשצריכה וחייבת את ההרגשה הזו, של הרצון לחופש ורוגע פנימי, כל הזמן,הכאב בפנים מצטבר וממלא אותך בצורה שאת חייבת למחוק הכל, כולל גם אותך, פעם אחר פעם .. כשאת צריכה להיות, בשביל לא להיות, להיות קיימת בשביל לרצות ,לשחרר עכבות בכדי להיות חפץ שימושי.. חפץ מהנה, מענג ונשלט, לשרת את השולט שידע להוציא ממך את המקסימום, לדעת ולהרגיש שמעריכים את הנתינה שלך. לדעת שאת בטוחה שם. ולהנות מכל רגע כשזה מתממש והגוף מתמלא בשקט וכלום ושום דבר, כשצריכה הכל מהכל בלי לעצור לרגע. מבלי לחשוב. רק להיות. רק להיות וזהו..
