על הברכיים עם הקולר והרצועה, כשקצה הרצועה בפה שלה ככלבה לפני הטיול הגדול.ידיה על הברכיים.
היא יודעת להמתין בכלוב. זו הפינה שלה. על המזרון מחכה שאבוא או אקרא לה שתהיה שימושית.
היא ילדה טובה ומחונכת.. רק עם הפרעות קטנות שצריכות טיפול נקודתי. להענש על חוסר משמעת מכוון כנראה.
עדיין הסימנים על גופה בולטים בפסים אדומים וסגולים. נראה שהיא מנסה לחייך תוך כדי החזקת ידית הרצועה בפה.
אני ניגש. מלטף את שערה. היא מרכינה ראש מושיטה את הפה קדימה. אני רק צוחק. דוחף אותה עם הרגל למזרן.. והולך.
היא מפילה את הרצועה מהפה.. ומחייכת פתאום. אני חוזר אליה. מביט לה בעיניים צובט פיטמה ימנית בכח . חזק. היא ממתינה, כואבת מתפתלת. אומרת "תודה אדוני". אני מחבק. והולך.
חוזר עם בננה.. מקלף. משליך על גופה את הקליפה. מחזיק בכף היד חתיכת פרי קטנה. היא לוקחת בעזרת הפה. וכך מאכיל אותה. את הקליפות היא אוספת על ארבע ובעזרת הפה היא מניחה את הקליפות בסל האשפה בפינת החדר.
אני מחבק. מרוצה. ומשאיר אותה בפינה שלה על המזרון ליד הכלוב.