לפני 6 שנים. 6 במאי 2017 בשעה 13:40
אותם הרגעים בהם את נעלמת בתוך הכאב. קשורה ברצועה לוו שעל קיר. הגוף כבר לא שייך לך. את חפץ שמרגיש. מרגיש את המציאות שקיימת אך ורק במקום הזה ברגע הזה ושום דבר אחר אינו נכון לך מעבר למקום ולרגעים אלה. את פשוט כלי לעינוג ולשרות. כך נכון לך, כשהכל שקט בתוכך, ואת מקשיבה , ופשוט מבצעת מתוך מסירות אין סופית, בתקווה שיהיה עוד והרבה מהכל..