ראש השבט מספר...

מסרבת להגיב , פיה פעור בחיוך תאווה.. היא מסרבת לומר.. ההצלפה בכף היד על ישבנה המורם מזעזעת את גופה. עיניה נפערות, נעצמות , החיוך מתגבר. והיא מתעקשת לשתוק.ועוד מכה נוחתת בחוזקה על התחת המאדים.. והיא מסרבת הכלבה.. ואני מניף את ידי שוב, בחוזקה ומנחית מצלצלת אחת חזקה ליד הסימן האדום שהשאירו ההצלפות הקודמות..אני מעביר את היד בין ירכיה הלחות.. מרטיב מעט את ידי הכואבת.. אבל השפחה העקשנית הזו לא רוצה לציית ומגיע לה העונש.. והיא עם הפה הפעור מתנשמת. רטובה עיניה עצומות.. מחכה להנחתה נוספת.." תגידי כבר שפחה".. היד מתחילה לכאוב לי..ואני מרעיד את גופה ושומע את הגניחה המיוחמת שלה..ידי כואבת.. אבל אסור לאדון לוותר לשפחה סוררת.. אני ממשיך ומצליף בידי החשופה.. לא מוותר. שומע איך היא נאנקת.. מתנשפת..אבל אדון כמו אדון , אסור להישבר, אסור לגלות חולשה ולוותר..עם כל הצלפה אני מרגיש איך השריר בכתף מתחיל לכאוב.. והכלבה שוכבת מרימה את התחת ונהנית לה.." בבקשה שפחה " אני אומר.. "תגידי כבר"
והזונה שותקת.. לא מרחמת על האדון שלה..מחייכת בשקט..ההצלפות שלי נחלשות.. קשה לי.. והיא מפשקת רגליים להראות לי את תגובות גופה..ואני לא מוותר.. אני השולט.. וממשיך להנחית עוד ועוד הצלפות ,אחת אחרי השנייה, על התחת האדום של הכלבה.. אני שומע את הנשימה המתגברת שלה.. אני כבר באפיסת כוחות.. " די זונה שלי תהיי נחמדה לאדון שלך.. תוותרי לו.. תגידי כבר.. "
היא גונחת. נראה לי שבכלל לא יכולה לדבר, מהריגוש מהכאב.. אבל אני אדון שלא מוותר.. ממשיך בחוזקה.. היא רועדת בכל גופה.. ואני כתפי כואבת, שרירי היד התעייפו.. כף היד לוהטת.. אבל השפחה שלי לא תשברני.." תגידי כבר,.. תראי איך האדון שלך כואב,.. קצת רגש, תתייחסי בחמלה לאדון שלך."
והיא פורצת בצחוק מטורף.. ומצייתת לאדון השולט שלה, שיודע להעניש ולגרום לה לציית..