קרה שאקסיות שלי, חלקן קראו, חלקן שמעו וחלקן במקרה
למדו שאני ללא נשלטת קבועה
ובטח לבד גלמוד בודד ומסכן
אז: מתגעגעת.. אפשר לבוא?
או: אני בסביבה אפשר להגיע?
וגם: אני נמצאת בארץ בחופשה ומתה לפגוש בך..
וכל שאר הצירופים
אז בשבועיים האחרונים נפגשתי עם שבע מהן והיה ממש מעניין ומחכים
נפגשנו בכדי להיפגש ולחבק ולהקשיב.. לא היה סשנים..
היו 2 סשנים כאלה חבריים כי היה נחמד ובשביל ההנאה עם הרבה צחוקים וחיבוקים ושיחות
נכון שנשמע כאילו ואני מתגאה וסתם מספר סיפורים
אבל יש סיבה שכתבתי את הפוסט הזה
מה אני למדתי מהן בראייה לאחור 2 או 5 או 7 שנים
כולן.. ממש כולן דיברו על מה הן זוכרות, ומה הקשר איתי גרם להן.
ממש אותן הדברים הן אמרו, שלשתיים האחרונות אני עזרתי לומר..
והן צחקו
מה שהן אמרו . וזה אשר גרם לי להזיל דמעה בסתר
"מכל מה שהיה בנינו.. עם כל הכאב ומה שעשית ומה שהיה
מה שאני הכי זוכרת זה את הזמן של מנוחה במיטה שאתה מחבק מלטף לי את השד ומדבר איתי
מספר לי דברים
מקשיב לי ומראה לי שאפשר לעשות דברים אחרת
שאני צריכה לדאוג לעצמי קודם כל. לא לוותר, אם יש לי משהו שחשוב לי.
מבלי לשים לב הפנמתי את זה, וכיום במבט לאחור אני מבינה כמה היית איתי
יודעת כיום שזה היה הדבר החשוב והכי טוב שהיה לי איתך.. השיחות האלה"
מחמיא לאגו.. נכון.. אבל יותר מזה.. מראה לי שכל מה שהשקעתי ואהבתי ודיברתי{ואני מאד אוהב לדבר}
מבלי משים שינה חיים של מי שאני אוהב, לטובה
