לפני 8 שנים. 26 בינואר 2016 בשעה 11:19
אני מתעורר אחרי כמה דקות. השעה אולי כבר שלוש וחצי, אולי מאוחר יותר. אני דביק מזיעה וחם לי נורא. לוקח לי שתים-שלוש שניות של בלבול כדי לחתוך דרך ערפל השינה שעוד לא הספיק באמת לרדת, ואני רואה את הראש שלך שוכב על החזה שלי, הנשימות שלך סדירות ושלוות, הגוף העירום שלך מלופף מסביב לרגל שלי, היד שלך פרושה לרוחב החזה, ואני שוכב בלי לזוז, מנסה להפנים שכל זה מציאות, ולא איזו משהו שאני חולם. אני מושיט כמה אצבעות ומעסה בעדינות את המצח שלך, ואז נותן לך נשיקה קטנה על האף, נצמד אל התנור האנושי שהוא את, עוצם את העיניים, וסופר את הנשימות שלך כשאני מנסה להרדם שוב.
בחושך המוחלט, כשהצלילים היחידים שאפשר לשמוע הם צלילי הנשימה שלך ושלי (ואולי רכב מזדמן שחולף בכביש) אני מגלגל בראש שוב ושוב את השבועות האחרונים מאז שהכרתי אותך - מהשיחות הראשונות שלנו ועד מה שקרה עד לפני כמה דקות פה במיטה. תחת רעמת השיער המתולתל שלך אני יכול לראות מולי, אבל ממש לראות, את העיניים ואת החיוך שלך, ואני מתאפק שלא לצבוט את עצמי (או אותך) רק כדי לוודא עד הסוף שהכל פה אמיתי. אני חושב על עד כמה הייתי קרוב לפספס אותך. איך ההודעות הראשוניות ממך הגיעו בתקופה שקצת הרגשתי רוויה מהאתר, ואיך מה שהחשבתי בתור תשובות מנומסות התקבלו בצד השני כקורקטיות, לא מעוניינות, ואפילו חצופות, ועד כמה היית קרובה לוותר. והמחשבה גורמת לגרון שלי להתכווץ. אני חושב על הסבלנות שגילית איתי ועל זאת שגיליתי איתך, והמחשבה גורמת לי להצמיד אותך אלי יותר.
את משמיעה קולות קטנים כאלה תוך כדי שינה, ובראש שלי צפים משפטים מדברים שכתבתי כאן בעבר, דברים שנשפכו מתוכי, ששיקפו אותי ואת העולם הפנימי שלי, דברים שציירו בקווים כלליים את האופי של אותה אחת אותה אני מחפש. ולמרות שקל לצאת מנקודת הנחה שחיפשתי מישהי שאוכל להגשים איתה את הפנטזיות שכתבתי, או שאת חיפשת מישהו איתו תוכלי להגשים את מה שקראת, זה לא מה שקורה בינינו. האינטראקציה ביננו היא כל כך נקיה, כל כך פתוחה, אנחנו לא מנסים לסמן וי ליד כמה שיותר פריטים ברשימה, אלא אנחנו חוקרים את העולם החדש הזה ששנינו נכנסנו אליו עם מעט נסיון מעשי אולי, אבל עם רצון והרבה מאוד רעב. ודווקא מהמקום הזה, הנקי והלא מתיימר, משפטים שלמים קמים לחיים. וזה כמעט מפחיד עד כמה תיאורים מסויימים לוכדים אותך בתוכם, כאילו כתבתי אותם עליך ועל איך שאת גורמת לי להרגיש, ועל הדברים שאת מצליחה להוציא ממני.
השינה מסרבת לאחוז בי, ואני מסובב אותך אל הגב, ומשפר את התנוחה שלי כדי לראות אותך יותר טוב. יד אחת שלי מתחת לראש שלך, והשניה נפרשת על הבטן שלך, מרגישה אותה עולה ויורדת. ותערובת שלא הכרתי קודם של רצון ותשוקה וגעגועים ורעב לא נשלט מתחילה להשתלט עלי, ולמרות שיש בי חלק שמניד בראשו במורת רוח, הרעב והטירוף הזמני משתלטים, והיד עוברת מהבטן לחזה שלך, תופסת ומעסה, לא ממש בכוח, ואחר כך יורדת אל בין הרגליים שלך, מפשקת אותן, ומתחילה לעבור בתנועות מעגליות שם. אני ממשיך להסתכל עליך מקרוב, ורואה איך העיניים שלך נפתחות לאט. "מה אתה עושה לי?" את שואלת בקול הזה שלך, שאני לא בטוח שיש לי מילים מספיק מדוייקות כדי להעביר את כל הניואנסים בו, ואני עונה במילה אחת, "התגעגעתי", ומפעיל מעט יותר כוח עם היד. ואני יודע שהכוס שלך שורף וכואב, אבל כך גם הגעגועים שלי. ואני מוריד ממך את השמיכה, מתמקם, ונכנס אליך. ואת רטובה וחמה ומצויינת. ואת אומרת שיש לך יום ממש חשוב מחר, ואת חייבת לקום מוקדם, ואני עונה לך שאני זוכר, ושאם תבקשי יפה, אני אפסיק, ואז אני תופס לך את הגרון ומגביר מעט את הקצב. את מתחילה למלמל משהו על זה שזה לא הוגן, ואני מספר לך בסוד שהחיים לפעמים לא הוגנים, ושכל מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לבקש, ואז אני תופס לך את החזה עם כל כף היד, סוגר אותה חזק ומגביר את הקצב עוד קצת.
ואז אני עוצר. ואת מרימה את עצמך קצת ומסתכלת עלי.
"את צריכה לישון קצת, חמודה, יש לך מחר יום ממש חשוב," אני אומר לך, ולמרות שהחדר חשוך, אני חושב שאת יכולה לשמוע את החיוך שלי, אז אני מוסיף "ואת יודעת שאם זה לא היה המצב, הייתי ממשיך לזיין אותך כל הלילה".
"אבל איך אני אצליח להרדם ככה עכשיו?", ואת כולך שפוכה מעייפות, אבל אני יודע שאת רוצה עוד, למרות השעה, ולמרות הכאב, ולמרות היום שמחכה לך בעוד שעות ספורות.
"בואי אלי." אני אומר, ואת מתקרבת יותר, חוזרת לתנוחה בה התחלנו -- הרגליים שלך מוצאות את רגל שמאל שלי ומתלפפות סביבה, את מניחה את הראש שלך על החזה שלי, והשיער שלך מדגדג לי באף, ואני מזיז לך את הראש כך שהוא פונה למעלה אלי. "נזכרתי במשהו שכתבתי לפני הרבה זמן. אני יכול להקריא לך את זה לפני השינה". את מחייכת, ואני מוצא את הסלולרי שלי, פותח את הבלוג, ומאתר את הפוסט שהתרוצץ לי בראש. ואני מקריא לך אותו לאט ובשקט. אני מקריא מהכתוב, אבל זה מרגיש לי כאילו זה נכתב עכשיו, וזה נכתב עליך. ואת מחייכת. והחיוך הזה שלך, רק בגללו בא לי להפוך אותך על הבטן ולהמשיך לזיין אותך, אבל אני מתאפק.
אני נותן לך נשיקה קטנה על המצח, ועוד אחת על האף, ומלטף לך את הראש.
"לכי לישון עכשיו, חמודה, עוד מעט צריך לקום".
