אילו היו מציעים לכם עוגיות שזה עתה נאפו או צנון, באיזה מאכל הייתם בוחרים? לרובנו התשובה המושחתת היא הברורה מאליה, אלא שלבחירה הזאת יש השלכות מפתיעות. בשנת 1998 הפרופסור לפסיכולוגיה, רוי באומייסטר הציב בפני הסטודנטים שלו משימה לא פשוטה - הם נדרשו לפצח פאזל גיאומטרי בלתי פתיר. היה זה במסגרת ניסוי פסיכולוגי שערך הפרופסור במטרה לבדוק מה מניע את השליטה העצמית שלנו. לשמחתם של הסטודנטים, חדר ההמתנה שבו שהו קודם לביצוע המשימה הגיאומטרית, היה אפוף ניחוח של אפייה טרייה כשעל השולחן לפניהם הייתה מונחת צלחת עוגיות לצד צלחת עם צנונים. לברי המזל שביניהם הוצע לטעום מהעוגיות, ואילו ליתר, שמיהרו לשמוח, הוצעו רק צנונים.
לאחר שהתכבדו, איש איש לפי מזלו, הוקצבה לסטודנטים חצי שעה לפתרון הפאזל. אולם באומייסטר כלל לא התעניין אם יצליחו או לא, ולכן גם נתן להם משימה בלתי פתירה. הנתון שסיקרן אותו היה כמה זמן יחזיקו מעמד בניסיון לפצח את החידה. התוצאות הראו כי הסטודנטים שאכלו את העוגיות הטריות, עמלו על המשימה כעשרים דקות בממוצע, ואילו הסטודנטים שאכלו את הצנונים הפסיקו אחרי שמונה דקות.
בריאיון שנתן פרופסור באומייסטר לאגודה האמריקאית לפסיכולוגיה הוא מסביר מה בעצם קרה בניסוי, שכן לכאורה היינו מצפים לראות תוצאות הפוכות. אכילת הצנונים שימשה כמניפולציה של שליטה עצמית - בעגה הפסיכולוגית מכנים זאת 'הטרמה'. הסטודנטים נאלצו להפגין שליטה עצמית אל מול העוגיות הטריות ולכן הגיוני שהם ימשיכו עם אותו הדפוס גם במשימה הגיאומטרית. אולם ההיפך קרה. דווקא הסטודנטים שלא היו צריכים לשלוט ביצר ואכלו מצלחת העוגיות, דבקו במשימה זמן רב יותר. התוצאות המפתיעות הובילו את באומייסטר למסקנה מעניינת: "התחלנו לחשוב שמשאב מוגבל פועל כאן: הוא מתרוקן כשאנשים מבצעים פעולות שונות של שליטה עצמית".
במילים אחרות, שליטה עצמית אינה תכונת אופי חקוקה בסלע, אלא מאגר מתכלה ומתחדש של אנרגיה קוגניטיבית. הנחה זו היא כמעט מהפכנית בתפיסת כוח הרצון שלנו, ולמרות זאת לא רבים מודעים לה. אמנם עברו כמה שנים טובות מאז הניסוי, אבל הוא הניח את היסודות למחקרים נוספים וחשף עד כמה מנגנוני השליטה העצמית מורכבים.
http://www.eol.co.il/articles/592
