על החיים, המוות ומה שביניהם.

מכירים את זה שיום אפור?

שאתם קמים בבוקר, אחרי שישנתם שינה לא רציפה או שכן, ופשוט קמתם בהרגשה כזאת אפורה? הרגשה של עייפות נפשית, בלאגן בראש ותשישות?

איזה מוזר זה ללכת לישון ופשוט לקום עם תחושה מסויימת בלי שקרה שום דבר מקדים לכך.

קמתי בתחושה לא משהו.

למה?

תחושה, לא יודעת.

תחושה ששום דבר לא מסתדר ולא הולך. שיש כל כך הרבה משימות ואת לא יודעת מאיפה להתחיל. תחושה של כאוס בראש. שאת לא יודעת מה את רוצה מעצמך וכמה ולמה ומתי ואיך. כאילו שאני עומדת במרכז פלונטר. ביומיום אני מתקדמת לאט לאט, מסתכלת על הפתרונות הקרובים. ובימים כאלה יש תחושה של חוסר מסוגלות. כאילו את פתאום מבינה כמה הפלונטר הזה גדול ועצום וכבר לא נראה לך שאת יכולה לפתור את זה.

זאת תחושה שהדבר היחיד שיכול לרפא אותה זה מקלחת טובה ושינה עוד יותר טובה מתחת לפוך עם מזגן 19 מעלות.

לחיי תחושות טובות יותר וימים צבעוניים.