VIP

כי למה לא?

אפשר לומר הרבה דברים על הסדרה החדשה מהיוצרים של אופוריה - הסדרה "איידול" ובאמת אמרו עליה כבר לא מעט והיא רק בתחילתה.

בין השאר כינו אותה פרובוקציה לשם פרובוקציה, רק בגלל שהיא מראה דברים שלא עוברים חלק בגרון למיינסטרים; אותו המיינסטרים שמנסה לדכא את היצרים שלנו, להותיר אותנו רדומים, ומנסה לצנזר כל מה שיכול לגרות את הגוף והמחשבה.

אבל מה שלא נאמר עדיין, כי הרי העדר עיוור וכולנו הולכים כצאן לטווח אחרי החלילן מהמלין שמחלל לנו אופיום להמונים ומסמם אותנו עם שטחיות ופחד מעצמנו, מהסקס, מהאגרסיביות, מהאנרגיות הקצת יותר קדומות ופחות מרוסנות שלנו... מה שלא נאמר זה כמה התכנית הזו מחוברת באמת לעולם ה-BDSM בניגוד ליצירות רבות אחרות שנעשו על התחום.

לאנשים רבים עולם השליטה הפך למשפחה או בית - אם זה הקהילה, אם זה האתר, אם זה רק אנשים בודדים מהסצנה ואם זה בכלל רק הפרקטיקה.

בתור אחד שפה לא מהיום, אין ספק שזה הפך למשפחה לא מעט אנשים ונשים שהמשפחות האמיתיות שלהם אכזבו אותם. הכרתי אישית ואינטימית בחורות רבות כאלה ובטוח שאכיר עוד, אבל זה מרתק לראות איך המקום הזה שנקרא BDSM, נהיה בית, גם כשיש לא מעט אנשים שמלכלכים אותו ממניעים אגואיסטים לחלוטין.

"איידול" מראה את זה יפה, איך הבדס"מ הופך לה לגיבורה לבית כפי שהפך לאלה שנעשו משפחתה החדשה ובנוסף על בית, גם השראה, גם מזור ועוד הרבה דברים שצריך ביטחונם של קירות מוכרים כדי להגן על מה שבפנים; והרי לא לכולם מגיע בית? לא בשביל זה נוצרנו יצורים קהילתיים? וזה מה שהשליטה מהווה ואיידול מדגימה בצורה מיוחדת.

ממליץ להתעלם מהביקורות וקולות הממסד המרובע והסוטה ולצפות בעצמכם/ן בראש פתוח וחופשי

החיים אוהבים להחטיף לנו בפנים, זו עובדה.
למה זה ככה? אולי נבין בסוף הפוסט...
העניין הוא שכולנו חווינו מציאות לא פשוטה, מכאובים שמלווים אותנו ודופקים אותנו ולא מעט עצב.
ולצד העצב, כעס, זעם על זה שכל פעם שמתחיל להיות טוב, הפצעים מהעבר מדביקים אותנו ומשהו חייב להיהרס, חייב להשתבש וקשה לחייך.
אנחנו סוחבים היסטוריה לא פשוטה, אנשים שפגעו בנו בחיים, הזיקו לנו נפשית, מנטאלית או פיזית או כל אלו; השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה?

האפשרויות לא רבות - או שנגרור את ההסטוריה הקשה שלנו מאחורינו או על הרגליים כמו אבן בשלשלאות שמחוברת למתאבד שרוצה לשקוע ולא לצוף מעל המים מעולם, או שנתעל את הכאב הזה.
אנחנו יכולים לבכות על מר גורלנו, מותר לנו, רובנו באמת עברו דברים לא פשוטים, חוויות הרסניות ופוגעניות ולגיטימי להראות לכולם כמה אנו פגועים, כמה כואב לנו, בעיקר בלב.
אנשים בדר"כ סובלים ממשהו וזה גורם להם להסב סבל לאחרים, העולם די חרא סה"כ.
אבל כמו האומץ - זה לא שיש מישהו שאינו מפחד, כולם מפחדים ממשהו, השאלה היא רק אם מתגברים על הפחד או לא, האמיצים הם אלה שמתמודדים ויוצאים כשידם על העליונה. להיות גיבור זה לא להיות בלתי-מנוצח אלא להיות מי שמתגבר - גבורה באה מהתגברות.
ככה גם הכאב, הוא בא ללמד אותנו דברים, לחזק ולעצב אותנו והחכמה היא ללמוד לנצל אותו כדי לגדול, להשתמש בו כדי להתבגר.

אומרים ש-BDSM זה לא טיפולי... וואלה, גם פסיכולוגיה זו לא בהכרח תרופה, אלא כלי.
בדס"מ זה כלי, אנחנו אומרים שרובים לא הורגים אנשים, אלא אנשים הורגים אנשים, ככה זה גם עם שליטה, היא מכשיר שאנחנו בוחרים איך להשתמש בו ולאיזו מטרה.
שולט הוא לא פסיכולוג, נשלטת היא לא מטופלת, אבל מה שיש לבדס"מ זה את הכאב, בין אם הוא פיזי או בכלל לא, היציאה מאזור הנוחות, האתגר, יכולים ללמד אותנו הרבה והרבה מעבר לזה, לתת לנו שחרור, פורקן; כאב יכול לשחרר חסמים ועם החומרים שמופרשים בגופנו כאשר הוא מתקיים, הוא גם בהחלט יכול להסב הנאה וללמד אותנו, שגם כשחוטפים, אפשר לתעל את זה כדי לקום חזקים יותר.

היופי ב-bdsm שהוא כאב אשר הוכנס לגבולות, הוא לא סתם ייסורים או התעללות, הוא יישום מפוקח בידיים הנכונות כמובן.
הכאב הזה לא חייב להיות גופני בכלל, הוא גם לא חייב להיות רק כאב, הוא יכול להיות במקום זה קושי - בכל מקרה הוא ישיג את מה שעקרון הכאב וההנאה מלמד אותנו, שמומלץ לחוש כאב לטווח-קצר לצורך הנאה לטווח ארוך לאחר-מכן, ממש כמו ספורט.
וכאשר אנחנו משלבים את המיניות והחושניות, אנחנו כבר נכנסים ליצרים עמוקים ועוצמתיים יותר מכל דבר, שהתרבות דכאה בנו, אבל אם אנחנו מגלים אותם, אז מגיע החופש האמיתי.
החופש להיות מי שאנחנו בבסיס וביסוד.
אדם מראשית הימים למד להתרחק מאש בזכות הכאב, מאז הכאב מלמד אותנו עוד אינספור שיעורים, גם בקנה מידה גלובאלי, הסטורי; לשמחתנו כאב והנאה הם שני צדדים של אותו המטבע, גם בצד השני של הכאבים הכי איומים, יש אור מנצנץ, אנו יכולים לנסות לברוח מהכאב ואז הוא ידביק אותנו, כי זו דרך החיים, או לאמץ אותו ולהפוך אותו לחבר, או לפחות לאמצעי

זו החכמה האמיתית של הפרקטיקה שאנו מתנסים בה כאן

היה לך בידיים את הדבר הכי טוב, אבל וויתרת בגלל שזה לא בא במטה של קסם.

עכשיו תכתבי מכתבים ארוכים כמה קשה שבעולם שלך את לא מקבלת מה שאת רוצה, רק שכבר היית שם, זה היה לך בידיים, אני יודע כי הייתי שם איתך - ואז החלטת לבחור בדרך הפשוטה ולברוח מזה, כי רגש זה דבר לא פשוט כשהוא באמת קיים ואת העדפת לא להתמודד.

אלוהים יכול לתת לך את הסירה, הוא לא יכול להכריח אותך לחתור בה כדי להגיע למחוז חפצך.

כולנו צריכים להלחם על המקום שלנו בעולם, תמיד יש הסחות-דעת, תמיד יש אגדות שנועדו לעדן את המציאות, כביכול להפוך אותה ליותר נסבלת, בין אם אנחנו מספרים אותן לעצמנו, או שבחרנו לחיות לפי אגדות שאחרים סיפרו, על ניצוצות ואהבות קלות וכל שארית החיים באושר ועושר.

אבל האמת היא שאנו יכולים לחפש את הדרך הקלה, הדמיונית, או להחזיק בכוח בסירה בעת טלטלות החיים מכים בנו ואז כשנגיע לדבר האמיתי, נודה על המאמץ, נעריך את הדרך הקשה שעשינו ונוקיר הרבה יותר את האוצר שמצאנו בעקבותיה.

היה לך הדבר הכי טוב, לא הדבר הכי טוב שאת יכלת לבקש, כולם ביכולתם להרוויח את הכי טוב שיש, נקודה; אך את לא הערכת את זה כי זה לא בא בעטיפה מנצנצת והפסדת.

חבל

הוא שיש משהו שאני לא ממהר לחלוק עם כל אחד. אבל תתפלאו לגלות שרבים אמרו לי אחרי ששיתפתי אותם והם חשבו על זה, שהם למדו משהו גם על עצמם, אז החלטתי לגלות גם לכם.

כולם יודעים שצריך להיות בראש-פתוח כדי להתחבר ל-bdsm  וזה אומר שדווקא איפה שעוסקים בהצבת גבולות לטובת תקשורת איכותית יותר ומרגשת בסקס או ביחסים - פה צריך שיהיו לך כמה שפחות גבולות וחסמים בראש כדי לשחרר ולהתחבר למה שמעבר לפיזי ולמנטאלי.

מה אם אומר לכם שבין אם אתם שולט או נשלטת השחרור ממגבלות הגוף והשכל פותח את הפתח ליצרים קדומים שהחברה דיכאה אצלנו, כדי לצוף ולהביא את החושניות והתשוקה הגולמיים?

הרי סאב-ספייס ןדום-ספייס הם מצבי-תודעה של חוויות חושיות שפורצות מעבר לתחושה הפיזית שלנו ומחוץ לגבולות הגוף.

ככל שמנסים להסביר את הקונטרסט בין חשיבות הגבולות, לצורך שלנו כקינקסטרים לפרוץ את הגבולות המקובלים ולתת למיניות מקום שהוא פרובוקטיבי יותר ומחוץ לנורמה המנסה להצניע את היצרים שלנו, כדאי להסתכל על משהו שאמרתי להרבה מהנשלטות שהייתי איתן: אם אציב אותך על גג הבניין הגבוה ביותר ואציע לך לשחק שם (כן אפשר גם משחקים של מבוגרים :), ברור שתשחקי באמצע כדי לא ליפול, אבל אם אגדר את כל הגג, תוכלי לשחק בביטחון בכל מקום.

בעצם המטרה שלנו ב-bdsm לעלות הכי גבוה, השמיים הם לא הגבול (הרי סאב-ספייס ןדום-ספייס מקשרים אותנו למילה חלל, מעבר לאטמוספרה), ובמסגרת פריצת-הגבולות הללו, שם להציב את הגבולות שיאפשרו לנו לשחק בבטחה כדי שלא ניפול ונדע איך לחזור מהחלל העצום שמחוץ לתחום ה'נורמאלי' בשבילנו, אשר אנו רגילים לו ומכירים.

רק תחשבו על זה שהמטרה היא לצאת מאזור הנוחות ולחקור מרחבים והרפתקאות חדשות ומסעירות שיגרו את כל החושים שהתרבות שלנו מרחיקה אותנו מהם.

אחרי הכל אפשר לראות כאן עוד משהו חשוב וזה מה שלרוב נותן לאלה שאני מדבר איתם את נק'-המבט השונה ממה שרגילים; לא משנה אם אתם הבן-אדם הכי פרקטי בעולם, או אולי הכי קונטרול-פריק, או הכי 'רגיל' או 'נורמאלי' מבחינת תחומי-העניין וההתרכזות בקריירה ובכל מה שגישמי ומעשי כמו כסף וכד'... בסוף ראש פתוח מצביע על דמיון.

אלברט איינשטיין תמיד אמר שגאונות אמיתית היא בדמיון וזה הרי הגיוני כי הדמיון הוא זה שפורץ את הגבולות, הוא מה שיכול להביא אותך מרמה ממוצעת לרמה שמעבר, של גאונות, כי שם נפתרים כל הדברים שלא נפתרו בדרכים הלוגיות והמקובלות, הם נפתרים על-ידי חשיבה מחוץ לקופסא.

בתור אנשים עם ראש פתוח, הדמיון הוא תכונה מאד דומיננטית אצלנו בין אם נכיר בה ובין אם לא, היא בסוף זו שלוקחת סקס ונילי, מסורתי ובנאלי למחוזות יותר מרגשים ומפתיעים, מפתים ועסיסיים כמו יחסי-שליטה.

אם אתם גיקים, אולי נתקלתם בזה בסרטי מד"ב או ספרי גור, אם אתם מיסטיקנים אולי באיזה ריטריט טנטרי או שקראתם את זה בכוכבים ואם אתם אנשים עם תחומי עיסוק טיפוסיים יותר, עדיין מצאתם את עצמכם שם – מחפשים דרכים לפלרטט עם גבולות דמיונכם...

ככל שאת מעמיקה יותר ויותר במילים שאני כותב, את מגלה שמה שאני מחפש זה מישהי עם ראש פתוח, אשר לא חוששת לאתגר את המקובל וללכת אחרי הנטיות האמיתיות והטבעיות שלך.

אם תהיי נועזת או סקרנית מספיק לפרוץ גבולות ולחשוף את עצמך במערומייך, להוריד את כל המסכות והיומרנות של החברה ואת רוצה לחוות דברים במלואם בצורה סוחפת ובלתי-רגילה, עם הביטחון ששולט מנוסה יכול לספק; ואם התשוקה לזה באמת בוערת בך או שאת מרגישה את המשיכה ופשוט רוצה ללמוד אותה יותר ותוך-כדי על עצמך, אז את יכולה לדבר איתי ואולי נמצא את החיבור לעונג המשותף שיספק אותנו ואת הפנטזיות המפתות והלוהטות ביותר שלנו.

בזמנו כאשר אבטחתי משלחות מחו"ל, היו לא מעט סיפורים סקסיים אשר חלקם הס מלהזכיר ועם זאת הפעם, במיוחד בשבילכם, בא לי לשתף באחת החוויות המדליקות האלה.

זו הייתה משלחת של סטודנטיות לריקוד מארגנטינה ובתור אחד שיש לו קטע עם לטיניות ועם רקדניות במיוחד, זה לא היה יכול להסתיים אחרת.

במקביל אלינו יצאה קבוצה של סטודנטים למוזיקה עם שני מאבטחים נוספים שהתבאסו שהם לא בקבוצה שלנו, אבל מהר מאד הבנו שמי שעם הרקדניות נכנס לבעיה קשה!

כבר בזמן שאספנו אותן משדה-התעופה, מצאנו את עצמנו מוקפים 30 חתיכות מהממות ובעלות מזג חם, אשר מתלהבות מאד מעניין המאבטחים השרמנטיים ומפלרטטות בלי בושה, ללא העכבות של הבחורות הישראליות, בתחרות מופגנת על תשומת-הלב שלנו.

אני זוכר שלישיה שהתלחשה לידנו במבטים ברורים לכיוון שלנו והצלחנו לשמוע רק "hermoso culo" מבודח ואני עם המבטח השני החלפנו בנינו מבטים, תוהים אם זו הייתה איזו קללה; אבל אחר-כך באה אלינו אחת במשקפיים, תמימה למראה ולחשה לי באנגלית שהן אמרו שיש לי אחלה תחת; לא ידעתי אם לקחת את זה כמחמאה, אז רק צחקתי בקטנה; גם ככה היה ניכר שלא הרגישה בנוח מהכול.

אני וחברי תפסנו כתמיד את המושבים הראשונים באוטובוס, מחזקים קשרים עם המדריכה והמדריך של הקבוצה והכנו את עצמנו לנסיעה מעניינת במיוחד.

הדרך לאכסניית אנ"א בעכו הייתה ארוכה אבל לא הרגשנו איך הזמן טס כי היינו מוקפים פיתויים, אחת 'בטעות' מעדה לחיקו של חברה שלי שיתפוס אותה, אחרת התיישבה לידי צמוד-צמוד וכל הזמן שאלה שאלות... ובכל החגיגה הזו ראשי היה ממוקד דווקא במישהי שתפסה את עיני כבר כשהן גלגלו לעברנו את מזוודותיהן בנתב"ג. היא לא הייתה בהכרח יפה מהאחרות, פה התחרות הייתה קשה, אבל היא הייתה הבחורה עם הכי הרבה סקס-אפיל באוטובוס ובכלל מבין לא מעט בחורות שפגשתי בעבר; יש משהו במבט שמשקף סוג של ערמומיות סקסית במיוחד ותמיד מושך אותי מאד בבחורות, אך גם נדיר.

הצרה במקרים האלה שהנשים הללו מודעות לכוח-המשיכה הנהדר שלהן והניסיון לימד אותי שמאד לא פשוט לתפוס אותן, עם זאת כבר הייתי מוכוון מטרה.

במהלך הימים הבאים אני והיא (מריה), שיחקנו לא מעט בחתול ועכבר; היא ידעה שבא לי עליה, אבל ממש לא התכוונה לעשות לי חיים קלים ולמרות זאת לא נתתי לאף-אחת מהשובבות האחרות להחטיא אותי ולהסית אותי ממטרתי, באחת הפעמים החברה הכי טובה שלה ממש התבאסה עלי כשאני מדבר איתה בעיקר כדי לגרום למריה לקנא והיא בכלל רצתה לטעום ממני בעצמה.

מסלול המשלחת התחיל בצפון, משם ירידה איטית לדרום ובסוף נפגשות כל תגליות שבאותו הזמן בארץ בטקס משותף בירושלים – טיול שנמשך חודש והמאבטחים מרוויחים יפה.

נקודת-המפנה התרחשה בשבוע האחרון של הטיול, כבר הייתי מתוסכל על ההזדמנויות שפספסתי במהלך החודש וממש לא עזר שדני (המאבטח השני) עשה לי טיזינג וזרע מלח על הפצעים כששאל איך עוד לא הצלחתי לתפוס את הפרגית ברשת "הן תמיד זורקות את עצמן עליך לבד", הוא אמר, אני בטוח שהוא עשה את זה בכוונה כי תמיד היינו מתחרים מי יזכה להכי הרבה כיף עם התיירות ולרוב ניצחתי.

אולם כאשר חשבתי לעצמי שכבר לא אזכה במריה. התייצב לעזרי הנשק-הסודי שעמו לא יכולתי שלא לקלוע – המדבר.

הרבה פעמים מביאים את התיירים לאירוח במחנה אוהלים בדואי, בדרך-כלל חאן שחרות בנגב וגם הפעם הלכנו לישון שם.

יש איזה קסם פנטסטי ומחרמן במדבר, תמהיל של רוח חמימה, להט האוויר, השקט האינטימי תחת הכוכבים הרומנטיים וכל-מני אגדות אלף לילה ולילה אשר טבועות עמוק בתודעה הקולקטיבית שלך וסוחפות אותך למחוזות חושניים של שירי  אהבה בדואים והתשוקה של היצרים הקדמונים והאינסטינקטיביים שלך.

אלי... זה תמיד הזדמן במקרים שהתאימו במיוחד והמקרה הזה לא היה שונה.

אחרי חפלה טעימה ומגרת שהסתיימה בתותים טריים בסירופ שוקולד – שניים מהאפרודיזיאקים החזקים, אלכוהול שהארגנטינאים הביאו ומוזיקה סקסית לאור המדורה, הצלחתי לקחת אותה לריקוד צמוד שנגמר במציצה רטובה באחד האוהלים; אך מבחינתי זו הייתה רק ההתחלה.

היא הייתה צעירה, בשבילה רק מן צורך להוכיח את עצמה כדי להנות מחוויה מסעירה בארץ זרה, שיהיה מה לספר לחברות ואני ישראלי, הרבה פחות תמים והרבה יותר מנוסה שעוסק בשליטה מגיל צעיר וידעתי שאפשר להשיג עונג הרבה יותר מספק, אך גם ידעתי לחכות לרגע הנכון.

במהלך שלושת הימים הבאים הייתה בנינו בעיקר שתיקת מבוכה וחיוכים נסתרים בעודנו מנסים להימנע מלהחליף מילה זו עם זה, היא התגלתה כהרבה יותר תמימה משנראתה. דני הבחין בזה מהר מאד ודרש שיתוף – הוא כבר התהולל עם שלוש מהבנות ולא חסך בתיאורים, אבל פתרתי אותו ב-"היה שווה!" וסגרתי את העניין; בראשי כבר התבשל המהלך הבא.

כשהגענו לעיר-הקודש, בלילה החופשי הראשון, אמרתי לחבר שלי שהוא מפנה לי את החדר והולך לישון עם שני האחרים, זה היה הנוהל הקבוע שלנו בין המאבטחים בחברה, הראשון שקורה דיבס על החדר בשביל שעשועים זוכה.

בלובי למטה, שיחקנו עם הארגנטינאים Cards against humanity לפני שיוצאים לבלות בעיר.

אחרי כמה סיבובים קמתי, תפסתי בידה של מריה מרים אותה ממושבה וגורם לה להסמיק מעט מול כולם, אבל ללא התנגדות ולקחתי אותה לבר הקטן של המוטל בו ישנו, יותר דלפק פשוט בלובי מאשר בר. היא הלכה אחרי מצחקקת ומביטה בי במבט של "חצוף, מה נראה לך שאתה עושה?" אבל לא הביעה מחאה, אפילו כשתפסתי קלות בישבנה כדי 'להרים' אותה לכיסא הבר. הזמנתי לשנינו בירה ונשענתי על הדלפק רוכן לעברה, מסתיר בגבי את החבורה שהותרנו מאחור.

"כן?" היא שאלה בטון פרחחי ובאנגלית שהתגנה בפיה כמעט כמו ספרדית, העיפה קווצת שיער ממצחה והביטה בי במבט מעלף שאיים לשבש את תוכניתי.

הבטתי בעיניה במבט נוקב ולקחתי שלוק מהבירה, שותק לרגע, שתראה שהשקט לא מאיים עלי וגורם לה לצחוק מבויש אשר הרחיב את חיוכי.

"טוב, אני חוזרת לשחק" אמרה לי בהתגרות, הניחה את ידה על זרועי וכמו פנתה מהכיסא שעיגנתי אותה אליו. משחקת אותה, חשבתי לעצמי.

"חבל את תפסידי מה שיש לי להגיד לך, חשבתי על זה הרבה" השבתי בחיוך ממתיק סוד.

היא חזרה, שוב שפת-גופה פונה באוריינטציה לעברי והנהנה באישור, הפעם בחיוך של ילדונת המצפה לשמוע משהו מיוחד מאד.

הפעם התיישבתי מולה וקירבתי את פני אל פניה כך שיכלה להרגיש את האוויר מפי על שפתיה ואמרתי בטון נמוך ואסרטיבי, משהו כמו,

"עכשיו כשאת מרוכזת בדבריי, דמייני את סירופ השוקולד הסמיך והחם במרקם קטיפתי ומזמין עוטף הדוק-הדוק את התותים הרעננים ואדמדמים כמוך; ואני מכסה אותך בידיי קרוב-קרוב ולוהט כמו שוקולד שחור ומתוק, תחתיו אגלי הזיעה הקטנים שלך מההתרגשות שאת מרגישה בכל גופך ממש עכשיו הם כמו הטיפות הקטנטנות על עורו הענוג של תות שהתיזו עליו מים ברכות.

כמו שאני אוחז בך עכשיו... והחשק שמתפשט באיברייך המוצנעים מצית ניצוצות ביני לבינך.

ובדומה לשפיץ בסקסי בקצה התות שמלמד על הנוזל העסיסי שמשפריץ בפה כשנוגסים בו וממלאה אותו בטעמים מפתים, כך החשמל שמעקצץ ברגע זה בקצות אצבעותייך ומתחת לחזייתך מתערסל וממלא אותך בגלים אקסטטיים.

ממש כמוני... ששולח לך כעת מסרים בתדרים פיזיים בוערים שממלאים אותך באקסטזה ומרטיבים אותך בכל-מני מקומות שלא חשבת.

תארי לעצמך בעוד כמה חודשים מהיום שתזכרי איך היום, ממש הרגע, החלטת להיכנס איתי לחוויה מענגת ובלתי-נשכחת שתלווה אותך ותרגש אותך עוד מלא זמן..."

זה עבד כמו פלא, באותו לילה עשתה אנאלי לראשונה.

אם אני מנסה לראות מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה, זה שחייבים תעוזה ואמונה, או אמונה מספיק חזקה בעצמך אשר מובילה לתעוזה וכמובן להציב מול ענינו מטרה ברורה שלא מוותרים עליה כדי שהאמונה תוכל לקבל משהו מוחשי וככה אפשר להשיג באמת דברים שנראים לפעמים כמו פנטזיה בלתי-ניתנת להשגה.

יש גבול עד כמה אדם יכול לדחוף את עצמו.

היום יש מן גישה כזו שתחרות היא משהו שפוגע ביחסים, שנעשה אך ורק לצורך אגו או מחוסר ביטחון ביכולות שלך, אבל זו תפיסה שגויה.

אדם יכול להמשיך ולנסות להתעלות על עצמו, 'להתמודד' מול עצמו ולנצח, אבל בשלב מסוים מה שיש לך בפנים זה מה שיש לך בפנים וההתקדמות נעצרת; בשלב מסוים צריך השפעה חיצונית כדי שתעזור לנו להמשיך להתפתח ולפתח דברים שלא מצאנו בתוכנו לפני.

זה היה ככה תמיד שאני וחבריי התאמנו יחד באמנויות-לחימה, פתאום הכרנו אחד את השני ואת עצמנו יותר טוב.

זה היה ככה לפני מס' ימים כאשר בפעילות לייזר טאג שהנחנו - משהו שאנחנו כבר עושים בעיניים עצומות, אני וחבר מהעבודה הצטרפנו למשחק בעצמנו ופתאום כל התחרות הין הקב' קיבלה צורה אחרת כי עתה התרכזנו בלנצח את החבר וכל קב' שהייתה לצדנו התגייסה לתהליך והוציאה מעצמה יותר, למרות שהם כולם היו משפ' עם מספיק יצר תחרותי ומשקעים בניהם.

וזה קרה גם ממש לאחרונה בקורס odt שם יש לנו קב' ממש מגובשת שעושה כבר שנה פעילויות מאד מאד מחברות יחד ורק אתמול כשפתאום חילקנו עצמנו חשתי קב' ואלמנט התחרות נכנס, עשינו דברים שממש לא האמנו שנוכל לעשות כמו ללכת על סלאקליין באוויר (דומה להליכה על חבל) עם כיסוי-עיניים מבלי לגעת כלל בחבלי-האבטחה.

אחד הדברים שאני אומר לבת-זוג, נשלטת פוטנציאלית כשאני נשאל מה אני מחפש בבחורה זה "מישהי שתדע להפסיד בכבוד"

הכוונה מאחורי זה שאני בהחלט מעריך את מאבק-הכוחות, את מלחמת המינים, את האתגר בנסיון לבסס שליטה מתוך מקום של להיות ראוי לה - אבל אני מצפה גם מהצד השני שתראי שתביני שמטרת התחרות הזו היא לא לנצח, אלא להתפתח; מה שחשוב זו הדרך ולא היעד.

וכן, אני בדר"כ מנצח... תלוי רק כמה זה חשוב לי

זה היה לפני שנה וחצי בערך עם אחת האקסיות כשגרתי בצפון באחד האזורים היפים ביותר בארץ, אז כמובן שיש הרבה מה לספר,אבל אולי פעם אחרת.

אספתי אותה אלי ואמרתי לה שנקפוץ לחוף צמח לפני שנעלה הביתה, אז שתבוא כבר בבגד-ים.

בנסיעה נתתי לה למצוץ לי קצת כמו שאני אוהב אבל הפעם לא גמרתי, התנועה הייתה מעצבנת מדי והיא ראתה שזה הרגיז אותי.

אז בצמח חיכתה לי הפתעה לא צפויה.

עכשיו, אני תמיד המוביל ולשמחתי יש לי ראש מספיק קינקי וחופשי כדי להפתיע, אז אני לא נותן באמת לבחורות שאני איתן לקחת עת המושכות כ"כ; עם זאת, הפעם. אני שמח ששחררתי קצת ונתתי.

באופן מרגיז החוף היה עמוס וכולם היו במים, או שמא? במקרה הזה הזה לא ידעתי כמה זה יתרום לכיף.

אז אנחנו נכנסים למים, היא קטנה ושיערה הזהוב בוהק בשמש כך שמבטים לא חסרים, לקחתי אותה לקו הגבול שהמצילים תחמו איפה שרק אני עומד והחזקתי אותה עלי בישבנה. שממש ומים רק מחרמנים אותי יותר, אבל היינו מוקפים אנשים.

למרות כל זאת היא לא בזבזה זמן ופתאום אני מרגיש את היד שלה בתוך בגד-הים שלי מעמידה לי את הזין בלי להסס.

לחשתי לה בצחוק "את יודעת שאם את מתחילה משהו, כזה את תצטרכי לגמור אותו, תרתי-משמע", אבל לא תכננתי שהיא תקח את זה כפשוטו.

היא רק הנהנה ונתנה לי את החיוך השובבי שלה ושלפה את האיבר הזקור החוצה ממשיכה לעסות אותו באינטנסיביות; מודה שלזה לא ציפיתי, אבל השילוב הנהדר של שמש נעימה, רוח ים, מים שלווים ורכים ויד להוטה על הזין בזמן שאני אוחז בישבן הכ"כ נעים שלה תחת בגד-ים דק שבקושי מורגש, זה משהו שלא התכוונתי לסרב אליו.

והיא עדיין הגדילה לעשות, אחרי שצללה כמה פעמים למצוץ לי לי ואני כבר רואה את המבטחים החשדניים של אנשים (ובעיקר נשים) במרחק של גג 2 מטר מאיתנו, היא הזיזה את התחתון שלה ופשוט תיפסה לי על הזין.

אני מעיף מבט לסובבים אותנו, הם נראו סקרנים, אבל יותר מדי ישראלים כדי לנסות להתערב או לומר משהו לסיטואציה שאולי הם הבינו או שלא, כי הכל התרחש תחת המים, אבל כל השאלות האלה התבטלו לגמרי כשהיא התחילה להניע את אגנה במין תשוקה פראית על הזקפה שלי.

הכוס שלה שגם ככה היה יחסית צר, הוצר אפילו עוד קצת ע"י התחתון שזה תמיד טוב ובתנועחת שלה הייתה התלהבות אדירה - שם ראיתי את הפנים האמיתיות שלה, האקסביונזם והאהבה לריגושים שלא תואמת את המראה הגיקי שלה כלל, כי זה שהיינו מוקפים באנשים מטרים ספורים מאיתנו רק שלהב אותה עוד יותר; אותי הדליקה דווקא ההסתרה ממש מתחת לאף של כולם.

הצמדתי אותה חזק אלי, המים גורמים לי מדי פעם לצוף קצת מעל קרקע הים, היא החביאה את הגניחות המגרות, הנמריות שלה בצוואר שלי והידיים שלי איזו בישבנה שרקד לי בסקסיות על הזין, צמוד-צמוד.

לא לקח הרבה זמן עד שהרגשתי את זה בא, שלפתי אותו והשפרצתי זרע באורגזמה מטרפת אל המים; עד היום מאחל לשלוש הנשים עם המבט המאשים (או שזה רק היה נדמה ככה בראש שלי כי אני ידעתי מה אנחנו עושים טהן אולי בכלל לא) שהשפיך שלי לא נדבק אליהן איכשהו, בכל זאת הן עמדו קרוב אלינו מאד :)

בכל מקרה, גמרתי חבל על הזמן, היא הביטה בי במבט מסופק על שנתנה לי מה שחשקתי בו ויצאנו מהמים; טבלנו שם יותר מעשרים דק'/חצי שעה ואני בטוח שעם הסובבים היו יותר בטוחים לגבי מה שעשינו שם בנינהם הם היו מרגישים קצת מחוללים, אבל בזין שלי, תרתי-משמע ;)

וכן למקרה שעלתה השאלה, דאגתי להחזיר לה באותה מטבע, כשלקחתי אותה באמצע המדבר,טיפסנו על פסגה מול כל העולם, הפשטתי אותה שם למעלה, קשרתי ו-'התעללתי' והשתמשתי בגופה הסקסי, כך שכל עובר-אורח יכול היה לצפות במחזה; בעבר באמת נקלע לדרכי אחד, כשעשיתי משהו קצת דומה עם מישהי אחרת, אבל למזלה של הבלונדה היפה, איתה זה לא קרה שבא מישהו והביע עניין במיוחד כמו פעם,או שאולי זה דווקא היה מלהיב אותה יותר, לעולם לא נדע...

אז ארגנתי ערב לצוות שלי (היה שווה רק בשביל לשמוע היום את המדריכות שואלות אותי למה אני עוזב עכשיו כשהן מעריצות אותי ואיך אני לא שחקן ;-)

וזה עוד אחרי שביום שגילו שאני עוזב, בלי בושה אחת השוותה אותי לגבר אחר שמתנדב אצלנו ובפניו אמרה עלי לחברות שלה "זה ההבדל בין גבר אלפא לפשוט גבר", מסכן הבחור איך בלע את הרוק... אם רק הייתה מבינה שאני יותר סיגמא.

בקיצור, הנחתי להם ערב אימפרוביזציה ומכולם כשאני עולה לאלתר יחד עם אחד המדריכים כמובן לנו דופקים סיטואציה של: סיור בוקי נאה בדאנג'ן :)

ואז המזכירה, למרות שאני הכי פוקר-פייס ושומר את הקלפים קרוב לחזה תמיד, ידעה בדיוק לשאול אותי "תגיד היית כבר בדאנג'ן?", וול, אמרתי שכן, פעמיים והיא עשתה תגובה של "נו זה הכי מובן מאליו, ידעתי" ואני אומר לעצמי, איזה קטע מגניב זה שקינקים פשוט מזהים זה את זה.

גם בעבודה הקודמת שלי היה קטע עם אחת השותפות לעבודה שידעתי שהיא נשלטת ואחרי שסיימתי לעבוד שם ניהלנו שיחה מחב אל לב והנה, הבחנה נכונה; מאז אנו ידידים מאד טובים ואני עוזר לה לא ליפול בתחום הזה, בין כל הסדקים האפילים.

בכל מקרה, אז כן הייתי בדאנג'ן, לפני הרבה שנים, לפני שהוא הפך מיינסטרים והתחיל לפרסם את עצמו על אוטובוסים; אבל אני לא מתכנן לחזור לשם, תמיד העדפתי דברים עם יותר קלאס

דמייני לרגע חלום מרגש שאת מוקסמת ממנו. פנטזיה מלאת תשוקה על סקס לוהט שמעולם לא חווית, אבל ממש-ממש ברגע זה את מתמוגגת בו בעונג ושקיקה.

בקרוב, תגלי שדווקא מה שמסתתר בצללים, בצד האפל ומשאיר מקום לדמיון, אותו דבר חמקמק שאת עוד לא מצליחה לתפוס, זה שמפחיד אותך, שם מה שאוחז את ראשך חזק, ממלא את הגוף בחום ומרטיב בין הרגליים.

מה אם היית יכולה לחוות חוויה כל-כך עוצמתית וגם מפתיעה שאת באמת רוצה לסגוד לה, למהות?

שלי... זה ברור שהאמת היא שכמה שזה מסתורי ומסקרן ועטוף בעלטה, כך לאט, לאט את יכולה להתמסר לדבר הלא מובן הזה בגופך ושכלך.

את חייבת לתהות כמה את רוצה את זה.

איתי... כמו תמיד זה לא הפירוט הברור של מה שאני מדבר עליו, התמונה שאת בטח כבר מציירת בראשך, במוח הקינקי הזה שאני יכול לשמוע את גלגלי-השיניים שלו עד כאן. מה אם היית מריחה את הריחות, הניחוחות (של זיעה ואולי אף דמעות) שזורקים אותך לזיכרונות של הסשן הראשון שלך, או המפגש עם משהו חדש ולא מוכר, אך ממכר, משהו אגרסיבי, שליטה.

את בטח כבר יודעת שגם בעוד חמש שנים מעכשיו, עדיין תוכלי להיזכר בדיוק באותם רגעים עליהם אני מדבר ואת מתלהטת ונדלקת מיד, ממש עכשיו, ממש הרגע ואת רוצה לטעום מזה עוד.

אצלי... תתרגשי לגלות שהפן המנטאלי, מה שמתרחש לך במיינד, תמיד נותר מעורפל בחשיכה עד שמאירים אותו וחושפים במערומיו.

שמת כבר לב שהאור הזה תמיד מקרין לעברך בצורה הכי חזקה בחושך מוחלט? תארי לעצמך נר קטן, את מתרכזת חזק, חזק בלהבה המלחשת, גם כשאת יושבת שם מאחורי המסך, את מביטה באש המרקדת, קטנה, קטנה אבל עושה אור גדול; והאור הזה הוא אותו הרעיון הלא ברור, לא הכי מובן אשר נינטע בשכלך כמו זרע, שרק רוצה לצמוח ולפרוץ; כרגע הוא עוד רדום מתחת לפני הקרקע, אך אם תחפרי מספיק תצליחי לחשוף ולגלות אותו.

איתי... זה תמיד היה ברור שהרזים הגנוזים האלה חייבים לצוץ ולהבליח מתישהו; אולי כאן ועכשיו, ברגע זה ממש.

כעת כשאת בסוף הקטע, את במרחק דקות ספורות מתחושה של תמיהה ושאלה, מן הלם כזה מהמם של "מה לכל הרוחות קראתי פה עתה?"

זה בדיוק הסוד שמבקש להימצא...