אני אוהבת להיות עירומה מולך, אדוני. אוהבת להוריד את הבגדים שעל גופי לפני שאתה בא, את החזיה ואת התחתונים, השרשראות והצמידים וגם הטבעות והעגילים.. וכל פיסה שיכולה להסתיר אותי ממך, כמו שאמרת בפעם הראשונה. גם הפירסינג מהפטמות ירדו בשבילך לתמיד בשלב כלשהו. אני אוהבת להיות נקיה מולך; בלי שקרים, בלי להעמיד פנים, בלי אגו. רק אתה ואני לך. אוהבת כשאתה כותב לי "מכיר אותך קצת" וזה עושה לי לחייך ממש גם אם עצובה וברוגז. אתה מכיר בי הכל.. אני מריונטה שתלויה בתזוזת האצבעות שלך. אוהבת שאתה רואה את הפגמים עליי, את הצלקות והפציעות (שכועס עליהן כאילו שהן עליך) והיותר מידי קילו של הזנחה עצמית ומחבק אותי בכל זאת. רואה אותי לא רק בחוץ, עושה דריל דאון לתוכי ומרגיש את הבפנוכו מסתחרר, את חוסר הביטחון והשתיקות והפחד והצורך להיצמד לגוף שלך והעירום שלי כבר לא רק פיזי. העירום שלי הוא לא שלי, הוא שלך. אליך תשוקתי ואתה תמשול בי. אוהבת להתאמץ בשבילך, לדעת שאתה יודע שעובדת קשה.. שמייצגת אותך, בהדרכות של עובדים, בקשר עין, במשקל, בבישול.. להיות טובה לך אדוני, הכי טובה. לקבל את הציון הכי גבוה בכיתה ואז בשכבה ואז בבית ספר ואז בכל אתגר שתעמיד מולי. אני קשורה אליך בקשר בלתי נפרם, מסורה אליך כפי שמעולם לא ידעתי שאפשר. הגוף שהיה שלי כבר שלך מזמן מזמן, לא ידע אף אחד מלבדך מאז. רק שלך. הכל שלך.
לפני שנתיים. 14 באוקטובר 2022 בשעה 22:54