יפה שלי,
כמה רחוקה אני היום משם וכמה קרוב הבאת אותי אליו.
כמה כיף היה לי לדעת שאת אצלו.
לא, אני לא צריכה יום זיכרון כדי להגיע אליו, אני פשוט "קופצת" בנסיעה של שלוש שעות כשבא לי
והוא לא צריך שאני אגיע אליו כדי להיות איתי
אבל היום כשכל קצות העצבים שלי היו חשופים, כשהדרמה "הרגילה" של החיים הגיעה לבקר סגרתי לה את הדלת,
אמרתי לה - בואי ביום אחר, היום אני עסוקה...
ובאותו זמן את היית אצלו במקומי וזו כאילו הייתי אני.
והייתי כולי איתך שם.
ואת, מופלאה שלי, הלכת אליו, שמת פרחים, שלחת לו את אהבתי
ונתת לו, נתנו לו, אני ואת, עוד מתנה - עוד אהובה שבאה לבקר אותו ואת החברים שלידו
עוד אחת שתכיר אותו, שמכירה אותו...
מצחיק, לפעמים אני מרגישה שהתפקיד שלי בחיים האלה הוא להנציח אותו לאחר מותו
כשהוא לגמרי חי בי...
תודה אהובה שלי שהלכת אליו.
ולך אהוב ליבי,
you're here in my heart
And my heart will go on and on
המכשפה שלך
https://www.youtube.com/watch?time_continue=69&v=saalGKY7ifU
