*זה יהיה פוסט שרק מעטי מעט יבינו. עם השאר - סליחה*
פעמים נדירות קוראים לנו דברים בחיים שהגודל שלהם והעוצמה שלהם זה משהו שקשה לנו לתפוס.
זה פשוט גדול מאיתנו. גדול ממני.
משהו קטן שיזמנו, חלק בגלל תחושות של "זה לא צודק וזה לא בסדר" וחלק בגלל "אני לא מוכנה לזה ואני אלחם בזה"
וגם "אני לא מוכנה להיות חכמה כי פה זה בדיוק הזמן להיות צודקת, למרות שהאימרה השגורה הפוכה דווקא".
ואז המשהו קטן הזה מסתחרר לו למערכה משפטית ארוכת שנים (ועקובה מדם סמיך של ליבי האדום ומדמעות מרות מעיני העייפות)
ופתאום את רואה את הסוף. והוא ממש ממש קרוב.
ולא רק זה, אלא שבניצחון באותו הקרב שאת יצרת, שהתעקשת עליו וכאבת אותו, את תשני ומשנה את המציאות עבור רבים אחרים שיבואו אחריך כי ישתנו נהלים פנימיים.
כי את יוצרת תקדים.
כי את לא התקופפת נוכח גזענות ושררה בחסות כח פוליטי.כי לא ויתרת.
5% סיכוי.
זה מה שניבאה לי הסטטיסטיקה.
מי היה מאמין.
5 פאקינג %.
אני יותר מדי מוצפת מכדי להרגיש גאה.
אולי מחר תבוא לקרוע אותי קצת, כדי שאכל להרגיש את זה בעצמות.
כי שאוכל לתת לזה במה.
