יומן מסע

זה מתחיל כטיזינג בפייסבוק.

אני זורקת איזה טיז, מישהו משיב, וככה זה ממשיך לאורך כמה הודעות. 

נו. אתם יודעים.

טיזינג פייס די טיפוסי.

לרגע לא חשבתי שהם יהיו גברים מספיק לממש את זה. כי בואו נודה על האמת, יש מרחק , בכלל בכלל לא קטן, בין טיזינג מחייך בפייסבוק לבין לממש פנטזיה של להיות מגש פירות חי על הבר באמצע מסיבה.

אז הגעתי בלי ציפיות. כשאחד מהם ניגש אלי עם שקית, צחקתי והיה לי ברור שאני הולכת על זה. השני הגיע.

נשמתי עמוק, הורדתי בגדים ונשכבתי על הבר.

תחילה הרגשתי את הקור של הפירות על הגוף. עצמתי עיניים התמכרתי למגוון תחושות שעטף אותי.

פירות נלקחים, עם ידיים, עם הפה.

יד לופתת גרון, לוחצת ומעיפה אותי אבל "לא לזוז! את מפילה פירות!"

מישהו, בחכמתו הרבה הביא קרח. והוסיך לפירות. תחושת הקור בהפתעה מקפיצה.אני משתדלת לא לזוז, אבל באמת שזה כמעט בילתי אפשרי, בעיקר לא כשאני מרגישה הצלפות של שוט בכפות הרגליים. אני צורחת ואז מקבלת הוראה להיות בשקט.

מתי פעם אחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?

אז זהו. אתמול. :)

וכמה שזה מעיף, וממלא אנרגיות ועוצמות, לממש כך פנטזיות.

תודה רבה!