בתוך מעמקי העצבת של היום, של ספק שביזות יום א, וספק משהו אחר לחלוטין, יש לי את המחשבות הכי מוזרות בעולם.
למשל אני חושבת על מטר, שהוא יחידת מידה למרחק, ומטר בריבוע, שהוא יחידת מידה של שטח, ומטר בשלישית שהוא יחידת מידה של נפח.
אז על אותו המשקל-
שעה היא יחידת מידה של זמן.
אבל מה היא שעה בריבוע, או שעה בשלישית?
מה היא יחידת מידה שיטחית או ניפחית של הזמן?
אני מפרסמת בקבוצה שבא לי חברה וקפה בערב כי אני יודעת שאני צריכה. כי זה הדבר הנכון לי. שונאת רחמים עצמים. שונאת להרגיש אותם בי.
אבל תכלס לא בא לי באמת.
בא לי להגיע הביתה, למזוג כוסית קטנטונת של וודקה עם חמוציות, ולתת ליום הזה סוף.
אולי סקס כשאני קשורה, וקצת חבל שזה לא אפשרי היום.
ויש ביום הזה גם משקולות לצד השני של המאזנים.
יש בו גם נצחונות מחייכים , יש בו גם חיוכים מבעד לכובד,
ויש בו גם אורות מנצנצים קטנים של כיף וטוב וכל מה ששוה לחיות עבורו.
ובינינו- גם זה הרי לא מעט.
ומתוך כל זה, בשיחת הטלפון העמוקה בדרך הביתה, מתחשק לי פתאום להיות שמחה ביחידה שיטחית של זמן, ונאהבת ביחידה נפחית שלו.
