לפני כמה ימים עפה לי אחת הידיות מהמטבח.
מכירים את זה, שההברגה נחלשת? לא ביג דיל, נכון?
אבל מיהרתי. אז הנתחתי אותה על השיש, ואמרתי לעצמי- "בהזדמנות הראשונה", וכמובן שכחתי מזה.
קמה היום בבוקר מוקדם כדי לטגן שניצלים לילדים. רואה את הידית מוברגת למקומה.
רגע.
אבל אני לא הברגתי.
מתחילה להריץ סרטים בראש.
לו יש מפתח- אבל הוא בחיים לא היה עושה דבר כזה ללא לידע אותי וזה גם לא הסגנון שלו, אולי הילדים תיקנו, אבל זה ממש לא סביר, אולי חס וחלילה מישהו שלא אמור להיות לו עותק- יש לו?
הוא שולח לי בוקר טוב. ואני שואלת אותו אם יש מצב, שבאמצע הלילה הוא תיקן ידית במטבח.
אומר שלא, ואני משתפת אותו בחצי פאניקה, שמי זה כבר יכול להיות?!
מי נכנס לי לבית?
זה ממש ממש מטריד..
ואם כבר מישהו נכנס, אז זה מה יש לו לעשות? לתקן ידית?
ואז הוא שולח לי הקלטה-
"רגע, ידית קטנה כזו, יכול להיות ששמתי אותה במקום שלא תתנדנד. יש מצב".
נקרעת מצחוק..
תבוא לתקן לי את כל הידיות.
תבוא עם ידית משלך.
ועם הידיים.