יומן מסע

בהתחלה זה ממש מרגיש כמו עונש. 

זה אומנם עם חימום טוב, אבל זה הרבה כאב ואפס מגע מנחם. לא בתחת, לא בשום חלק אחר בגוף. 

זה מרגיש קר.  וקצת טכני. 

באוזן הוא לוחש לי , כל כמה הצלפות,   "יכולה לשבת על התחת, אה?" שזה מה שאני אמרתי לו, בהקנטה, לפני כשבועים אחרי הסשן הקודם בו התחת שלי דימם. 

הכל כבר הבריא, חוץ מאולי ההקנטה הזו, שנשארה בו, ומוצאת דרכה אלי כעת..

אני מנסה להכיל את הכאב הזה ככה, ומתקשה.

אני נושמת עמוק בהצלפות העמוקות ממש. 

אני סופרת בלב. 

בשלב מסויים אני מותרת על לנסות להכיל מרחק פיסי ומבקשת ממנו חום. אם לא ירצה לא ייתן. 

והוא נאתר לי. אולי הוא רצה שאבקש. 

מלטף אותי לסירוגין. שולח יד לצווארי. מחבק אותי מאחורה, ועם הגודל שלו אני מרגישה עטופה במיוחד. 

מהרגע הזה משהו בי משתחרר. ומתמסר לחלוטין.

כמו קסם. הסשן הופך להיות לי שיח מיני בינינו. משהו שמבטא געגוע תשוקה ורצונות עצורים. שפה שהיא רק שלנו, שאנחנו מדייקים עם כל הנפה של שוט. 

ההנפות מתחזקות. ואני מכילה אותן. עד שהוא נוגע לי בתחת ומבשר לי שאני מדממת, קצת, שוב. 

הופך אותי עם הפנים קדימה , ומשתמש בספנרק על השדיים שלי. אני ממש רגישה שם, אבל אני כולי בעניין. כולי בזה אני רוצה עוד. הכאב של הספנקר נעים לי שם הרבה יותר מכל כאב של שוט. 

בשלב מסויים שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר. הוא מוביל אותי לספה, מתיישב, ואני על בירכיי,לידו , כי על התחת אני לא מסוגלת, מתיישבת ונעלמת בתוך חיבוק חם וארוך. 

עוד מעט הוא יגמור בתוכי. 

עוד מעט אני אצרח גמירה משחררת.

לא במועדון. לבד. בבועה שלנו.

עוד מעט ארצה שוב ממנו, עמוק בתוככי עצמי.

עוד מעט, שנה חדשה תתחיל.

~~~~~~~~~~

בדרך לפגוש אותי, הוא קונה, בספונטניות שני דברים-

אוזניים של ארנב, פרוותיות רכות ומגניבות. אוזן אחרת מורמת בלחיצה על האוזניים. משהו חמוד ביותר. 

וספנקר חדש. חזק עם 4 ניטים בקצוות. 

ואני אוהבת את שניהם.