פעם חשבתי שסאבית היא מי שתעשה הכל עבור האדון שלה. פשוט כי הוא עושה לה כל כך טוב, שהיא לא יכולה רוצה או מסוגלת להגיד "לא" לבקשותיו.
היה נדמה לי, שנניח מאזוכיסטיות נטו, כאלה שצורכות כאב, או כל דבר אחר מיני או בדסמי, מהפרטנר שלהן ללא נתינה חזרה- הן בכלל ייצורים שלא מובנים לי, והן צריכות לשלם לו, כי הוא עובד אצלן בכלל.
ולקחתי את הדבר הזה לקצה.
אם הוא רצה רק קפה- אז באהבה רק קפה. ואם הוא היה צריך בית- יצרתי לו בית, ואם היה צריך דאגה- דאגתי לו, ואם הוא רצה רק לישון- אז , לפחות בהתחלה, עשיתי מאמץ להכיל את זה.
ועם הראשון, עשיתי, לאחר תקופה של זמן והתניה של 'אין לא', דברים שמתחו את הנפש שלי לקצה. עד אובדן הדעת וההגיון בכלל. הכנסתי את עצמי, מתוך מאזו נפשי מאוד מאוד גדול שבכלל לא הכרתי בקיומו בהתחלה, להתמודדות שכלל לא היה בה צורך. שכמובן פגע בנו.
לא היה נדרש להגיע לשם.
כי אם ממשיכים את קו המחשבה הזה, של "מה שתירצה, אדוני" ומחברים את זה לסאבית שרוצה למתוח את הגבולות שלה ולא מזהה את זה שהיא עברה אותם ממזמן, כי הם לא פיסים אלא נפשיים- זה מקום מאוד מסוכן בכלל. מאוד מאוד מסוכן.
דווקא בגלל שמה שהוא ביקש ממני עמד בניגוד גמור לצרכים והיכולות שלי. עמד בניגוד גמור לרצונות שלי. ולמעשה כדי לעשות הייתי צריכה לבטל את עצמי לחלוטין . ואני לא אמרתי עצור. ולא עמדתי על העצור שלי.
היום אני אומרת שסאבית היא אכן מי שמתמסרת לרצונות הדום שלה, אבל רק כשהוא באופן מובהק מתמסר לצרכיה.
ואם מה שהוא מבקש ממנה מנוגד לצרכיה- מיניים פיסים בדסמים או סתם מהחיים הפרטים- יש לה לא רק את אחריות המלאה להגיד עד פה, יש לה את החובה לדבר על זה איתו, ויש לו את החובה לעצור ולשים לדבר הזה גבולות.
הסאבית שאני היום?
אני אתן לו את העולם- את הלב שלי, והזמן שלי והבית שלי. את השובבות שלי, ואת המיניות שלי ואת יצירתיות. את כל המשאבים הפיסיים והגשמיים ומנטאלים והרגשיים. הכל. כל מה שיש לי לתת וזה ממש לא מעט כלל וכלל.
אבל זה לא יהיה תמורת כלום. או תמורת הבטחה או פוטנציאל או תמורת מה שניתן בעבר
.
זה יהיה אך ורק תמורת, וכל עוד *כל* הצרכים שלי, הרצונות הבסייסים שלי מדום, משולט, כפי שאני מביעה אותם ומציגה אותם- יקבלו מענה. כולם. זה יהיה אך ורק כל עוד הצרכים שלי יקבלו מענה.
עד אז, או בלעדי זה, אני אתן חלקי, אם בכלל.
חכמים ממני אומרים שכל דבר טוב מגיע במידה. ולעניות דעתי זה במיוחד נכון כשבאים להגדיר סאבית, בכל שלב התמסרותי שהוא.
