יומן מסע

יום קשוח עבר על כוחותינו היום.

וכשעוברים עלי ימים קשוחים אני נוטה להתכנס בתוכי ולהתמודד איתם לבד.

סתם כי אני לא רגילה שיש לי על מי לסמוך.

כי אני מאוד רגילה ללבד שלי. 

ויש בזה יתרון, יש בזה עצמאות ממש גדולה, ותחושת מסוגלות גבוהה, והשגים. 

אבל יש בזה גם בדידות.

ולא אכפת לי לוותר קצת מעוצמה הזו, כדי להרגיש מחובקת, ומוגנת, ושיש כוח חזק מול העולם, שאם אבקש ממנו עזרה- הוא יבוא.

אז אני צריכה עזרה.

אני צריכה עזרה איכותית. כי השאר קטן עלי. 

בימים אחרים אולי הייתי מבקשת בדסמ ולגמור. אבל עכשיו אני צריכה גם אחרת. ולהכל יש זמן משלו. (אני אמרתי את זה? בחיי יש לי חום לאחרונה כל הזמן).

אני צריכה גם מהות.

אני צריכה מבט ארוך בעיניים.

ובלי לדבר.

ומגע קל.

ונוכחות.

אני צריכה את היחד.

גם זה, לדעתי, נקרא להזדקן.