יומן מסע

בילתי אפשרי לזקק לחמש שורות את מה שהוא עבורי ואת מה שהנתינה שלו עושה לי.

הגדילה האישית שלי, העצמה, היא בזכותו ובזכותו בלבד וזה מתחדד לנוכח עולמי הטפל והאפור בימים האחרונים.

זה מנוקז לגעגוע שכזה, בו הגוף  נרעד, הנפש נזקקת והכוס רטוב אליו, ואין מילים בי. 

אני חולמת על מה שאני יודעת שאיננו חלום- הוא: הוויתו, נשמתו, קולו, גופו, מחשבתו, מילותיו, מעשיו. 

פטה מורגנה אישית אנושית שלי, בשר ודם, המתחברת אלי בכאב ובאהבה ובנועם ובטוב וגורמת לי להיות, מרצון מתוק- לו, אותו ושלו.

מתגעגעת.