יומן מסע

כמה שאני אוהבת את זה. 

אוח!

אני אוהבת את זה כל כך כי כשהגוף שלך נרגע באופן הזה, אני יכולה להרגיש, ממש לחוש, את השלווה שעופפת אותך. 

את טרדות היום שמתפוגגות.

אני אוהבת את זה כל כך, כי ממקומי, שם למטה, לראות אותך מביט עלי כשכל הפרצוף שלך משתנה, הופך לדומי כל כך, ההשפעה שלי ניכרת כמו שהיא לא ניכרת בשום מקום אחר. ואני מתמוגגת. 

אני מסניפה.

אני מתרגשת ממנו. מהגדילה שלו בפי.

מההענות שלו אלי.

מההשפעה שיש לי עליו.

אני אוהבת להשקיע שם. 

לא. ממש לא רק חור. 

עולם קסום.

לשון. יד. גרון. ריר.

אני אוהבת למצוץ וללקק. 

להעביר את לשוני בגב איברך. ממש על התפר. לשחק לך בזרמים שזה מעביר לך. 

לשמוע את הקולות בליעת הרוק שלך.

לחוש את נשימתך המתגברת. העליה והירידה של בית החזה מהירה יותר ויותר. 

לנוע יחד עם האגן שלך שעושה ניאות קטנות לתוכי. לעומקי.

להביט עליך מלמטה ולראות ראש שמוט לאחור. מתעופף. נהנה. 

וזה מושלם ככה.

הכי מושלם. 

כשאתה תופס לי בגב הראש ולא מאפשר לי תזוזה בעודך מתפוצץ בתוכי.

ככה אני אוהבת למצוץ לך, אדוני.

כל כך.

מתגעגעת

שלך

}{