יומן מסע

אני כולי ייצרים.

כתומה יצרית כשזו.

לכן הרגש ייצרי , והמעשה ייצרי עוד יותר. מהלב ומהקישקא.

יש משהו מאוד ראשוני וקדמוני בלממש יצרים שלך.

זה גורם לך להרגיש חי ובועט, מתגבר על עצמך ועל פחדיך.

להרגיש את הזרעים שאתה נטעת באדמה בזיעה קרה ולהריח את ריח הפרחים שפרחו.

להשקותם ולצפות ביופיים בשיאם -ברעד ובפריחה.

זה גורם לי להודות על האישור להיות מאושר.

זה גורם לי לרצות עוד, לרצות עוד.

לחוות אותנו בביחד הכי ביחד שיכול להיות.

בעומק הכי עמוק ועל ההר הכי גבוה.

בתערובת המיוחדת שהיא שתוקשוח.

תשוקה וייצר.

להיות אלוהים.

בריחוף מעל יצירה שהיא כל עולמך.

מרקד מעליה.

ויש כל רגע רצון להגביר ולנחם.

להפוך כחומר ביד היוצר.

התעלות של טירוף עם רוחניות ממלאה.

תשוקה וייצר ופחד וכאב ועונג וטעם גן עדן.

ובין לבין, הגשם והשמש והיום והלילה.

עונות השנה מתגייסים מאחורי וצועקים איתי ובשמי –

תודה לך ,

אדוני.