יומן מסע

אני רועדת כשאני יוצאת ממך מתוך הדום ספייס שאני מצויה בי.

ידי רועדות.

נשמתי כבדה.

אתה ספגת יפה כל כך חומד שלי,

ספגת עוד ועוד. והתמודדת. 

וזה מרגש לראות אותך מתמודד מתוך מקום חזק אל מולי, שמאפשר לי.

תחתוני נזלו ממיצי בצורה בילתי נשלטת ממש , מטה אל ירכיי, ורציתי עוד.

לא בטוחה לחלוטין אם נתתי שם או לקחתי, ואולי בכלל היה זה גם וגם.

נשמתך, יפה כל כך במערומיה, חומד.

זכה, טהורה ותמה.

ואני רוצה לעוף עוד איתך, חומד.

להגיע לנקודה הזו שם, בה אתה מפורק על בירכיי. ראשך כבד, ונשימותיך עמוקות. ואתה שליו. נקי.

להגיע לנקודה הזו שם, בה אני עפה יחד איתך, בזכותך, בזכותי, בזכותינו.

ללטף.

תן לי את גרונך, חומד.

תן לי את הסף שלך.

תן לי את נשמתך.

בוא נטייל על הגבולות, חומד.

השקיעות שם יפות יותר.

וגם היקיצה.

תודה.