יומן מסע

מחלחל לי לתוך הוריד עם הקפה החם של הבוקר.

נס מכוס חד פעמית אבל המחשבות מעורבבות יותר מהגרגירים בתוך החלב הרך.

מה בא לי? בא לי מהכל.

בא לי את החבילה השלמה שכמעט ואיננה אפשרית, אבל אפשרית למדי.

תשפריץ לי כאב.

כזה שישקיט אותך ואותי.

כזה שיאפשר לך לתת את מכאוביך החוצה ויאפשר לי לקחת אותם לפורקנם.

תבכה.

כמו שאני יודעת שאתה רוצה וזקוק ודמעותיך תקועות בך פנימה מקשות על נשימת הכבדה ממילא.

תזעק.

באופן שבו יותר החיוך על פניך להמשך.

ואז אחבק אותך לחיכי. מאחוריך.

ואזיין את נשמך דרך החור המזמין.

אתן לך מתנועות האגן, אכווץ ואלחץ למענך.

אתה לא תגמור.

תיוותר כך.

עומד.

מלא.

מכוון אלי.

שמור , קטן ומוגן.

הרעב נבנה בי לאט.