אז אני יושבת ואוכלת מרק שיש בו לגמרי יותר מדי פלפל חריף.
הוא עושה לי מסג' ברגליים בינתיים ואני נכנסת למוד רגוע במיוחד.
אני דולה חתיכות של תפוחי אדמה וגזר ומניחה אותם על גופי.
רק משם הוא רשאי לאכול אותם.
כף ידי.
כף רגלי.
ביטני.
הוא מעסה את הרגל טוב. כמו שאני אוהבת.
ואני נכנסת לאוירת פינוק.
אני רוצה עונג היום.
כי זה מה שבא לי, אז זה מה שיהיה.
אני מורידה לו כרית על הריצפה שיהיה לו נח.
הוא מלקק אותי. מתמסר. אני מרגישה אותו משקיע.רוצה.
אני מרגישה את התאווה הנבנית שלי מתמזגת עם התחושת הריצוי שלו. וזה מעיף אותי למעלה עוד קצת ועוד קצת.
זה נעים לי שם בנקודה הזו.
אבל זה לוקח קצת זמן.
הוא מתעייף קצת, אני מורה לו לא לעצור. זה עבורי עכשיו, בישבילי בלבד ואין לנוח עכשיו.
הגוף שלי מטפס מעלה.
אני מרגישה אותו עולה ומתקרב.
אני מכאיבה לו.
מעקמת אצבעותיו לאחור.
צובטת.
סוטרת.
ומתפוצצת לו בפה למחשבה שעוד רגע אני אקפיץ לו את הגומיה שמתוחה לו כבר זמן מה על הבייצים.
יהיה כאב חומד.
יהיה.
לא הרבה.
אבל יהיה כי הוא מרטיב אותי כל כך,
כי הוא מכניע.
כי הוא מעמיד במקום.
כי הוא כלי אפקטיבי כל כך וכי אני נהינת ממנו מדי.
אז יהיה כאב.
בפעם הבאה אתה מכין לי סושי, חומד.
}{
תודה
