סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 5 שנים. 6 ביוני 2019 בשעה 6:29

עומדים על הריצפה בחדר המקלחת.

הוא תופס אותי בידו האחת בשיער ומצמיד אותי אליו.

גבי צמוד אל חום גופו. קרוב קרוב.

זה נעים לי ואני נצמדת עוד, כמה שיכולה, כמה שיותר קרוב. אני רוצה לטבוע בו.

אני מחייכת ותוהה אם הוא רואה את החיוך. אם הוא מרגיש אותו.

אני כמעט מצליחה לחוש את קצב נשימתו.

אני מיללת. רעבה. נשימתי כבדה מהציפייה והרצון.

 

היד השנייה שלו חודרת אלי.

הוא אומן. מעביר אלי גלי חום ועונג. גלי השקעה וניסיון. גלי אהבה. מנגן עלי בקצב המדויק הזה. הנכון. הממכר. זה לא לוקח הרבה זמן.

 

המבט שלי נע מבין ההשתהות והפליאה על כמות הנוזלים היוצאים ממני והנראים בבירור על ריצפת הפורצלן של חדר האמבט, לבין המבט שלו, המשתקף אלי מן המראה.

זה מיוחד לראות אותו כך.

לרוב, אני עם גבי אליו ואינני רואה.

אבל הפעם ראיתי - את העונג שלו ממגע בי, מהעונג שהוא גורם, את התשוקה שלו כלפי כפי שהשתקפה בבירור, גם מהמראה, וגם מהנוזל הצלול שניתז על הרצפה, וכיסה אותה בשכבה עבה של צורך ופורקן.

 

אני עומדת שם משתוממת מהמראה שנגלה לעיני.

שלי. שלו.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י