אני רוצה להיות הכי חכמה.
שנונה, רהוטה. כזו שקוראים בלהט, ולא מנתקים את העיניים עד שנגמרים הכתובים.
כזו שמחכים לפוסטים שלה ויש לה מיליון עוקבים. כזו שמתנסחת בבהירות, נעזרת באלגוריות ודוגמאות מרחבי העולם, ציטוטים מהספרות הקלאסית.
אני רוצה להיות הכי יפה.
כזו שנכנסת לחדר ומסובבת אחריה את כל המבטים. האישה באדום. כזו שאתה מייחל לעצמך בחלומות הורודים בגיל 15, כשעוד לא למדת להתפשר או להתחשב בחסרונות של עצמך.
אני רוצה חזה זקור ומתניים צרות. ללא קמטי צחוק שכבר מבצבצים להם וללא פגמים. קימורים מושלמים. יופי שמקנה בטחון. יכולה לטרוף את כל העולם ושום דבר לא מתריע אותה ולא מעלה חשש.
אני רוצה אופי חזק. קבלת החלטות ללא מורה.
לעשות. ולא רק לדבר. אני רוצה קבלות אחרי כל המילים שלי. אני רוצה קול ברור ואיתן וללא ספקות.
להיות עמוד איתן להשען אליו ואדם כזה, שידוע שאם תפנה אליו? תמיד תמיד תקבל עזרה. תמיד.
אני רוצה להיות צור ועוז.
אני רוצה להיות מצחיקה ורגישה.
תמיד יודעת מה להגיד, תמיד זה מנחם ומחייך. תמיד עם נועם ובסבלנות. תמיד עם עצה נכונה וחיבוק מזמין.
תמיד זה בזמן הנכון ותמיד בכנות ומהלב ועם הכלה וסבלנות וללא קוצים.
אני רוצה הרבה.
אבל אני זה כל מה שיש.
והכי אני רוצה?
שתאהב אותי.
ושתרביץ לי.
אדוני.
