כעבור חצי שנה, אני רוצה לתת לך את הירח.
זה אפשרי, אתה יודע?
אפשרי לגדל לי כנפיים, ולתת לי מעוף.
ובתמורה אני אקטוף לך את כל הכוכבים שבשמים, את כל הכוכבים שבי, שמצמיח ליבי, שאורגות ידי.
אתה רק תצביע על הכוכב הרצוי- ותאמר לי – בואי נגיע לשם.
תיקח את ידי.
נתחיל לצעד יחדיו. אני אצעד לצידך, או חצי צעד מאחוריך. אם תירצה אזחל.
ובצעידה הזו, המיוחד, זה יקרה. אני אתרומם מעל קשיים, מעל שריטוט, מעל חסמי עבר, מעל פגיעות, מעל חינוך נוקשה, מעל מסגרות חרותות במגירות מוחי, מעל פחדים, מעל אתגרים, מעל מה שחשבתי אני עצמי שאין בי.
אני אמריא, גבוה, ישיר.
אני אתרומם, והקולר שלי, אשר מצוי תמיד בידך, ישמור עלי, פן אתקרב מדי לשמש ואשרף.
אני רוצה לתת לך מים חיים. מתוקים. מרווים. מנצנצים מקרני השמש המטהרים אותם ללא סוף.
מים זורמים אל תוך מקווה אחד שהוא אני.
לוחצים את דפנות הכוס שלי, מרטיבים את המדבר הסהרורי.
משמנים ומקלילים את הדם שבוורידיי, שניקבה לפעימותיך.
אני רוצה לתת לך שדות ירוקים.
שדות של אירוסים, וחמניות, ונרקיסים. שדות של אילנות ועצי זית. מרבדים של דשא רך.
אין שם ורדים.
אני רוצה לתת לך שונה, והרבה וצבעוני ופורח וממלא בחמצן נדרש.
קח את האוויר שלי כולו.
אני רוצה (להמשיך) לתת לך אותי.
כשהכרנו – אמרתי לך שאני רוצה אמיתי, או לא בכלל. ש"אני לא רוצה לשמוע , אם זה לא מושלם". אני רוצה חם מהלב. ממעמקי הרגש. אני רוצה אמת ומהות. אני לא יודעת לעשות אחרת. אני כואבת ואוהבת. זה משולב אצלי בכלל.
אני רוצה לשים את המפתחות על שולחן לסמוך על הנהיגה שלך. האיתנה. היציבה. הבטוחה.
אני רוצה להעמיק עוד. לחקור. להגיע לרזי נפש.
"לרקוד עם דמעות בעיניים".
שלי שלך.
אני אוהבת את הקצב שלך ואני מודה לך עליו. אני רוצה עוד.
קח אותי עוד. ללא חשש. תמיד עם הפנים קדימה.
אני רוצה איתך ואותך.
אדוני.
