יומן מסע

הוא מבקש ממני להכין לו שרשרת של אטבים , בדומה למה שהכנתי בעבר.

אני בוחרת בצבע תכלת.

מרכיבה אותם יחדיו, חמש אטבים בכל שרשרת, מוודא שהמשיכה של החוט לא מפרקת אותם, ומצמידה אותם במקום בו הם נראים בבירור.

אנחנו מתייבשים על המיטה. רגליי נוגעות בריצפה.

הוא משעין אותי אחורה, וחושף את גופי לפניו.

הוא מחבר את האטב הראשון לקצה הפיטמה. הוא מחוייך.

אני מאוד רגישה בפטמותי, זה כואב, אבל זה כאב שאני יכולה לסבול.

את אטבים האחרים הוא מצמיד לי לדפנות הכוס.

הוא מפטפט איתי, והכאב מתגבר.

בשלב כלשהו אני מורידה את האטב מעל השד השלי.

-"מה עשית עכשיו?" העיניים שלו נדלקות. הן רושפות אש וגיצים וצחוק וחום וביטחון.

-"זה כאב לי נורא"

-"ככה מורידים!?"

ולפני שאני יכולה לחשוב על תשובה מניחה את הדעת הוא תולש , במכה חדה, את יתרת האטבים מהכוס שלי.