מתקרבים לחודש של מלחמה. השוק של השבוע הראשון והרצון לנקמה בשבוע השני, הופכים לשגרה מורטת עצבים יום יומית של מה עושים בשעת האזעקות, של מתי לא להיות בחוץ ללא מקום בטוח לברוח אליו. מי שיכול מתנדב, מי שיכול מוצא דרך אחרת להיות פעיל, ולכולם מגיע שאפו. לכל אחד ואחת.
התרומה שלי אחרת. אני גיליתי לאחרונה שאני משתייכת לקבוצה נכבדה ומכובדה של שתייני המלחמה. לסיים ערב עם אלכוהול מספיק כדי לשכוח את מה שראינו בטלגרם ומה ששידרו בעולם, ובסה"כ כל התמונות שיכניסו בנו טרור ובעתה יום יומית.. אה וכמובן כדור הרגעה כל יום סביב הצהריים (אחרי האזעקה היומית), אני גם לא בררנית יתר על המידה עם האלכוהול שלי, כאשר תנאי הסף פשוטים, מעל 30%. איזי פיזי. ואז אני מתפקדת כיאה לאדם במצב נפשי סביר.. בתיפקוד טוב.
כל אחד מתמודד בדרכו האינדיבידואלית עם הטרור החדש, המציאות החדשה שהתעוררנו אליה לפני קרוב לחודש..
אני חרדתית כמו שהיה מצופה ממאובחנת בדכאון וחרדות, בתקופה שלאדם בריא בנפשו מהווה אתגר קשה מנשוא. אז אני מביעה חמלה כלפי עצמי, והרבה הרבה הבנה ואורך רוח. מרשה לעצמי לשתות מדי ערב בלי לכעוס על עצמי אחכ. אולי מהסיבה הזו לפעמים מוותרת על המשקה, כי יכולה עדיין לשלוט בעצמי ובמנהג הזמני, מנהג שנועד רק לרכך את ההתמודדות. בנוסף, מעשנת את העשבים בדיוק כמו קודם, מדי פעם תומכת בחבר מהעבודה באיזה עישון מתנה לסופש.. בתקופות כאלה קשות מורלית, אני רואה בכך מצווה של ואהבת לרעך כמוך..
מחבקת את אחיינים שלי חזק יותר בימים אלה. שניהם קצינים בצה"ל, ועד שבמקרה יש לי מזל ואני מסתנכרנת איתם כדי לראות אותם, עם השעות הארוכות שלהם מדי יום בצבא, אז החיבוק נהיה אקסטרה ארוך.. אולי כי זו דרכה של הנפש שלי לחבק לא רק אותם, אלא גם דרכם את כל החיילים שלנו, גם אלה שבעצמם אולי מפחדים קצת, וכואבים קצת, אלה שחיבוק אחד קטן היה ודאי עוזר.. חיבוק אימהי לכל אחד מהם שצריך כמה שניות של חיבוק אכפתי ומכיל..
מהפן הבין-אישי שלי, המלחמה הזו הגבירה קרבה רגשית בזוגיות שלי, הזמן יחד בין אותם הקירות, ההתמודדות עם הריצה לממ"ד, הפחדים, השיתוף של התחושות והמצוקה האישיים, התמיכה זה בזה.. עבורי זה סימן נוסף לטוב שיוצא מכולנו, במיוחד כשזוהי שעת המבחן.. עם ישראל עומד במבחן הימים. דפי ההסטוריה של הילדים של כולנו נכתבים בשבועות אלה, סיפורי השואה שליוו את הדור שלי מצא את ההקבלה המחרידה בדור הנוכחי והבא עם סיפורי הטבח של אוקטובר 2023..
איכשהו גיליתי שבזוועות של ימי מלחמה אין השפעה שלילית על מינון הסקס. הצורך לשחרר קיטור ושאר רגשות בעזרת הסקס מסתבר ככלי קביל ומאוד שימושי לשחרור לחצים וסטרס של עת מלחמה. צביטת הפטמות, הספנקים סוטרים על הישבן בחוזקה, חוזקה של תחושת כמיהה לנקמה, כאילו היית החייל בקרב.. ואני מנגד לוקחת לתוכי בגאון כל ספנק כזה או חזק ממנו, הגיבורה שתעמוד בהכל, בשם העם שלי, עם ישראל חי חזק ועמיד!
מתפללת להתעורר אחרי הכל לעולם טוב יותר, החלפת שלטון, שינוי מאזן כוחות גלובלי ברקע זה גם יהיה מעולה.. מסוגלת לראשונה לפנטז על מזרח תיכון חדש. חבל רק שכדי לעשות שינויים היינו צריכים לחוות שחזור של השחיטה של אבותינו..
מתפללת בעבור כל מי שכואב את הכאב הישראלי, מתפללת בעבור אלה שעברו לשמור עלינו מלמעלה..
מוזגת עוד שוט של לימונצ'לו, מקדישה אותו לעם שלנו, למדינה שלנו.. לחיים!
ולמקרה וחשב מישהו ששכחתי... אז לא, האפי האלווין :)
