סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 4 שנים. יום שישי, 16 בדצמבר 2022 בשעה 19:25

אתחיל מהסוף.

המלכה האם רומזת בעדינות 

'מחר יהיה יום יפה ,אז נצא '

'נכון' עניתי ' כי כל השבוע הייתי בבית...'

'לא ,כל השבוע יצאת ואני הייתי בבית' 

 

טוב. 

טוב..

טובבבבב !!!

השבוע נסעתי במצטבר משהו כמו 10000 קילומטרים וכמעט 50 שעות נהיגה

לדברים טובים וגם קצת לפחות.

הפחות זה הפקקים המחורבנים לעבודה וחזרה

הטובים זה לארועים. 3 מפגשי חברה,

שני מפגשים משפחתיים

ואחד אלוהינו שבטוח מסתלבט על הכל.

שעמם לך ? רצית אקשן

יאללה קבלי בארגזים ,זה מלאי סוף שנה ,אחד פלוס אחד.

באמת מודה על כל ערב וערב ,היה לי מדהים.

הפולי בפולי

ערב תקשור

חתונה משפחתית

ערב חברים

בוקר חברות

מה אני מקטרת?  שבא לי לפעמים שמישהו אחר ינהג ,יקח אחריות,ייקח מפתחות ואני אוכל להשעין ראש אחורה,לנמנם ולשלוח יד לשמאלי.

ביום חמישי חזרתי בערפל טוטלי. ליטרלי. כביש 5 עם השיפוצים והכל והערפל נפרס כמו צמר גפן מתוק לאורך כל הכביש. 

מורידה רגל מהגז ,הגוף והמיינד בדריכות של 200%. אפילו המוזיקה שקטה.

 

עכשו שישי בלילה ,אני עם פיג'מה כי תוכניות השתנו ואני מותשת,בעיקר נפשית ומנטלית.

ארוחת ערב קלילה וסרט רומנטי בנטפליקס .

עד כדי כך אני מדורדרת,אבל צריכה לנסות להתרכז במשהו אחר,

כדי לא לבכות,

כי נפלו לי כמה רסיסים

וזה כואב.

 

אז לפני שירדו גם התובנות ,אני הולכת לישון.

לילה טוב 💜

 

 

 

 

לפני 4 שנים. יום שני, 12 בדצמבר 2022 בשעה 20:21

כבר הבנתם שאני מכשפה לא ?

והשבוע אני לגמרי עם תחושות הבטן שלי

יום  ראשון נקרעתי בין הרצון לפגוש את הוויצ'ר לבין הרצון ללכת למפגש פולי.

אנשים עבורי,הם אויר לנשימה והמפגשים האלה עושים לי כל כך טוב . הפכו להיות כל כך נדירים בגלל החורף הזה שנחת.

מצד שני הזמן שלי עם הוויצ'ר כל כך מועט ויקר לי

ועדיין ....

בחרתי ללכת למפגש,הרגשתי שצריכה להיות שם.

ואז החיים עיכבו אותי ועיכבו ועיכבו...

נשארו לי בדיוק 10 דקות להתארגן ולהגיע באיחור.

טוב נו ג'ינס ואיזו חולצה,איפור ויאללה עפתי לתל אביב.

עולה במדרגות ונכנסת לעולם של קבוצת חבקנים נמרצת !!

וואו כל חיבוק כזה ,נשיקה על הלחי (והחצופים גם על הפה ) ,כל התענינות בשלומי ,החיוך ,הכיף לראות אותך ואני מרגישה שהסוללה נטענת ןנטענת וכבר עוברת את גדותיה והאנרגיות בשמים. 

חיבוקים גם לאושה ולפטיט ובעלה. מחפשים מקום לשבת כי אני רעבה !!

הספה תמיד זמינה לנו ואנחנו מתישבים יחד והופכים לשולחן אירוח כרגיל. אושה מתעופפת לה למסע דילוגים ואני ופטיט יושבות מחובקות. 

אנשים באים .מוכרים וחדשים .אומרים שלום ועוד חיבוקים. חלקם יושבים כמה דקות ועוברים לחבורה הבאה ,חלקם נשארים.הפיצה טעימה ומגיעה בול בזמן.

אני מרגישה כל כך שמחה ושמה לב שמחייכת וצוחקת . איזה טוב שבאתי.

אוש מצטרף יותר מאוחר והוא ופטיט מצחיקים אותי עם השטויות שלהם. גולשים לשיחות על חו'ל ,על בירה,ועל בשר ...הרבה בשר ואני כבר מריירת.

איך הזמן טס כשנהנים. נישבוקים נוספים כי ממש קשה להפרד .

מקבלת ליווי אישי לרכב ונשיקה עסיסית וטעימה.

חוזרת בפול אנרגיות,

כמעט מתקשרת לוויצ'ר לבדוק אם ישן ,אבל מוותרת.

בבוקר אני ארגיש ביתר שאת את ההחמצה הזו

אבל לאותו ערב - זה היה בסדר

לרגע משהו ירד מהלב ופינה מקום ליותר אויר להכנס,לנשום ,להשתחרר.

לפי תחושת הבטן שלי ,זה כנראה היה הדבר הנכון לעשות.

 

לפני 4 שנים. יום שישי, 9 בדצמבר 2022 בשעה 22:50

למה לשחות בכיף ברגוע

כשאפשר להפסיק לנשום ולנחות לקרקעית

להתבוסס בנחת בבוץ המגעיל הזה

ואז לתת בעיטה ולהעלות לאט לאט לאט

 

אני עוד לא שם

עוד לא הגעתי לפני המים

עוד לא נושמת מלוא האויר לריאות

הראש מלא במחשבות

הלב קצת עולה על גדותיו

ושוב מתחיל לנקר הגעגוע.

 

הולכת לרעות בשדות זרים,או יותר נכון -לראות.

אולי כדי להרגיש ,

אולי כדי להזכיר לעצמי 

שיש לי ערך 

ומה שאני עושה זה נכון

למרות מיליון מחשבות שלא

למרות מיליון חוקים והגדרות

למרות שההבנה מחלחלת.

 

ללכת בדרך לא מוכרת

ללמוד לקבל חוסן מזה 

כשהלב נסדק לרגע אבל עדיין שלם

כי הוא לא באמת יכול להשבר שוב

הוא הרי בנוי מרסיסים

 

מחר ארגיש טוב יותר

אני כבר מרגישה את זה בגוף

כי גם התרופה עוזרת

אבל גם ההחלטות

זה כמו לחווט מחדש את החוטים

זה כמו ניתוח מעקפים

 

לא בונה חומות

אין לי הגנות

חשופה לטוב ולרע

כי לא יודעת להיות אחרת

זו מי שאני.

בסופו של דבר- אני מתמודדת.

 

 

 

 

לפני 4 שנים. יום חמישי, 8 בדצמבר 2022 בשעה 10:41

אני כבר לא עומדת בזה.

גם אמא שלי וגם הילדות 

ולחץ בעבודה וגם לתחזק את הבית 

 

אני לא עומדת בזה כבר והגוף שלי קורס. 

כל חודש מחדש. זה מרגיש כבר כמו מעגל שאני לא מצליחה לשבור.

כבר ביום שלישי ,משהו מוזר עבר על הגוף שלי. מן חוסר מנוחה שכזאת.

יום רביעי עבדתי מהבית. היה לי קר והייתי עייפה

כשסיימתי אחהצ הבנתי שמשהו כבר לא בסדר.

החלפתי לפיג'מה הכי חמה שלי ונכנסתי למיטה.

קמתי אחרי כמה שעות עם גרון נפוח וחום של 38 מעלות.

למה ? ראבאק למה ??? 

ואני הכי מתקרבנת פה ,יודעת

אבל כבר נמאס לי.

באמת שנמאס.

לילה ארוך ,ישנה לא ישנה ,כאבים בגוף כמו אחרי תאונה.

הדמעות זולגות בלי הפסקה. בשקט ,בלבד הזה של הלילה.

היום ,מנתקת את הטלפון ,לא רוצה לדבר .

לא יכולה לקום מהמיטה.

ישנה לא ישנה

ובעיקר כואבת בגוף

וגם בלב.

כי עכשו הכי קשה לי הלבד הזה

שאין מי שילטף רגע את הראש ויבטיח לי שיהיה בסדר

אין מי שיתכרבל לידי ויגרום לי להרגיש בטוחה.

המחלה הזו מציפה לי את כל העצב 

ואין שום נחמה.

שום נחמה.

ואולי זה מה שמתיש אותי

כל הזמן להיות בהשרדות הזאת

לתת ולתת ולתת

המאגרים שלי התרוקנו שוב

 

ודי עם הדמעות האלה עכשו!!

לפני 4 שנים. יום שני, 5 בדצמבר 2022 בשעה 16:19

כבר 9 וחצי ? הוא שואל אותי ב- 12 בצהרים .
זה עוד רחוק דרדסבא - אני עונה לו

והזמן זוחל וזוחל וזוחל והיום דוחק ודוחק ודוחק והעצבים שלי עולים ועולים ועולים .


איזה יום עובר עליי- זה כבר יותר מדי .

פליז , תנו לי את השעתיים-שלש האלה לצאת קצת , למקום אחר, ליקום אחר ,להתמסר , לשקוע ,לשכוח .

האדג'ינג נמשך כבר שבועיים . התכתבויות , פנטזיות , תמונות . התשוקה בשיא ואפילו ערב בטאבו לא יכול להרגיע את חוסר המנוחה הזה.

אני צריכה אותו ורק אותו.


שולחת לו הוראות מדויקות :
-תחכה לי כמו בתמונה ששלחת : באורות כבויים , רק טלויזיה דלוקה , שתיה ומשהו לנשנש חוץ ממך.

אני עוד מתלבטת עד הרגע האחרון . המצב בבית לא משהו ,אבל דורק'ה לימד אותי לקחת . אז לוקחת. את הזמן הזה עבורי .יסתדרו בלעדיי שעתיים. הכל בסדר.
מתלבשת בבודיסטוקינג ועליו שמלת צמר חמימה . מגפיים בלי גרביונים , אלליי!!

למלכה האם כבר היה מה להגיד על זה ולעקם את הפרצוף .

אבל דורק'ה אמר שלוקחים - אז לוקחים .


נוסעת , מתרגשת , שומעת מוזיקה סקסית….השיר מ50 גוונים - worth it. כן , אני לגמרי worth it .


חונה בחניה החשוכה ,נושמת לרגע . מלטפת בדרך את הכלבה ליד החצר. תמיד קמה ומתקרבת אליי ומרחרחת.מתוקה כזאת .פלאפית.

אני רואה שהבית חשוך ובכל זאת מקישה בדלת ומסובבת את הידית .

אני פותחת את הדלת ולרגע הנשימה נעצרת וגם הלב.
וואו….ווואוו….וווואאוווו…. גאד!!!הוא כל כך יפה!!

עם הגוף הארוך הזה שלו והרגליים החטובות והמבט הלרגע מתבייש הזה ,שיהפוך בעוד רגע למבט אחר לגמרי .
אני מחייכת לרגע וחולצת את מגפיי בחן של קרנף. מתקרבת אליו
-היי
-היי
אני לא מתאפקת ורוכנת לנשק אותו . אחחחח כל כך התגעגעתי לשפתיים האלה אבל לא נסחפת. רגע, יש לי תוכניות .
פושטת את שמלת הצמר (שוב בחן של קרנף,אני מצחיקה את עצמי)  ומוזגת לנו מהויסקי הטעים . משיקים כוסות ורואה את המבט שלו חולף על הגוף המרושת שלי . אם תשוקה היתה אש פיזית , הייתי כנראה נשרפת באותו רגע , אבל האש בערה בתוך הגוף שלי . הדרקון נושף ורושף .

מתיישבת בין רגליו  ומעבירה ידיי עליו , מתרוממת לנשק וללטף את הגוף החם שלו , הצוואר הסקסי הזה , העגיל, הזרועות השריריות . הקעקועים.

..........הגרסה הלא מצונזרת של הערב המטורף הזה ,היא לעיניו בלבד. כתובה ושמורה ביננו ובלב ובראש שלי.

ערב של תשוקה ועונג ופריצת גבולות

שכל העולם שם מעבר לדלת ולנו יש עולם משלנו שבו עוצר הזמן. 

ואנחנו יחד ברגע הזה,בכל הרגעים. החושים מחודדים עד הקצה ,התחושות מוגברות,בקצב מסונכרן. גבולות נמתחים מעט ללא שיפוט ,רק קצב שלעיתים איטי ומתפנק ולעיתים דוחק ומתפוצץ. 

יחד מגלים מה מגרה ומטריף אותנו ,ביחד ולחוד. 

חוקרים את הגוף ,את קצוות העונג.

 

תמונות עולות במשך היום ואני מחייכת

.... את המראה של קצה השרשרת שלי על העור החלק שלו

...את השליטה שלי בעונג שלו.הגניחות שלו ,הרעידות ,הנשימה העמוקה כשהוא מנסה להרגע.

....יד שנשלחת לאחוז בשיער שלי ולמשוך

....את היד השניה עם הצוואר 

....את הנשיקה הטעימה מלאה קרמבו?

ממממ….חם ומתוק .  מתיישבת מולו.מרימה קצפת באצבע, מביטה בו ומלקקת בהנאה , רואה את העינים שלו מצטמצמות לרגע , הוא כל כך מגורה . מרימה שוב קצפת והפעם מורחת אותה על השפתיים שלו ,מלקקת אותו מסביב . שוב קצפת והפעם בנשיקה , מלאה בקרמבו מתוק . הלשונות מתערבבות בקרב מלא בתשוקה .נשיקה עמוקה , סוחפת . אני כל כך אוהבת את הנשיקות שלו שמשאירות אותי בלי נשימה. עוד אחת , כי אני לא שובעת ממנו .

 

....וכמה עונג יש בלענג ובמיוחד אותו.


....מממ...הוא התנהג יפה ,אני חושבת . מגיע לו פרס
אני נשענת לאחור ומרימה את רגליי אליו . 
הוא אוחז בכפות רגליי ומעסה אותן .כמו שאני אוהבת , איך הוא יודע? מכשף כבר אמרתי .

"אני חושב שאת זקוקה לקצת מנוחה ,וויץ'" הוא אומר אחרי כמה זמן 

אני מסתכלת עליו בחיוך,נושמת עמוק.

"בואי אליי" הוא מזמין.
 ואני מתרוממת אליו , הוא כבר לא מתאפק ולא שומר את הידיים לעצמו .

ומכאן אני מוסרת לו את השליטה לחלוטין ומתמסרת אליו עם כל כולי. 

לידיים שלו ,לגוף שלו ,ללשון שלו , לפה שלו שלוחש דברים שמרטיטים לי את הלב ועוד כמה דברים.
 
הוא מכאיב לי . מכאיב ומסמן ומגרה ומענג , בלי מעצורים . חונק ומושך בשיער ומזיין את הפה שלי עם הלשון שלו. הדומיננטי שבו כובש את כל המרחב.

כובש אותי. 


הוא לוקח אותי לחדר ופוקד עליי לשכב על הגב
"now this is MY playground" הוא לוחש
ומכאן אני לגמרי מגרש המשחקים שלו .

אין לי שום סיי בעניין ואני מנסה לא להתפתל יותר מדי כשהוא טורף  אותי . 

הוא מתרומם לנשק את הגוף שלי .אני נטרפת מהמבט המצמית שלו . הוא לא מרשה לי להסית אותו ומביט לתוך עיני. אוחז בפניי ונוהם שלא אזוז.
זה קטע  עבורי . אף פעם לא הסתכלתי בעינים של מישהו ככה ואני מרגישה שהוא חודר לי את הגוף דרך העיניים .
האצבעות שלו מחליקות פנימה ואני נושמת עמוק ,מנסה להרגע . מרגישה את הגל הזה של הצונאמי מגיע וזה עמוק וזה עמום וזה מרעיד לי את הגוף . דמעות יורדות בלי שליטה מרוב עונג ואני נצמדת לגוף החם שלו.

הוא עוטף אותי מקדימה ומאחור והקצב משתנה,עולה הילוך ,אנחנו כבר בטיסה אל יקום אחר. שנינו חושבים על אותו דבר אבל מוותרים כי עכשו לא מחשבים מסלול מחדש.

ואז זה מתפוצץ כמו במפץ הגדול לאלפי רסיסים

וזה מטורף וזה קסום וזה מכושף 

ושנינו מרוגשים ומופתעים ומתנשפים.

מה קרה פה עכשו?


הוא מתמוטט לידי אחרי שמביא לי מים , היד שלי מתחת לראש שלו ואני כל כך נהנית להסתכל עליו וללטף אותו .

הוא מספר לי על כמה דברים שעשה ואני מסתכלת עליו בהערצה. מפתיע אותי כל פעם מחדש.
יודעת שהוא עייף אבל אני מבקשת להשאר עוד קצת והוא מחבק וזה נעים .

מתלבשת ומתארגנת לצאת , אני נצמדת אליו לחיבוק , קשה לי לשחרר , רוצה להטעין עוד קצת את הסוללה הזו ,שישאר לי מלא , כי לא יודעת מתי אראה אותו שוב .


ביי וויצ'ר ,
תודה על לילה מטורף של הגשמת פנטזיות ופעמים ראשונות.

 

למחרת הוא ישאל אותי :
נדמה לי או שגמרת אתמול מכמה נק שבכלל לא היית מוכנה אליהן?


ואני אענה לו : ממך. גמרתי ממך. בכל הצורות .

פאק….איך אפשר שלא.

לפני 4 שנים. יום שישי, 2 בדצמבר 2022 בשעה 19:20

לא ממש בטאבו

מה נסגר על המוזיקה שם

חבר'ה אני מתה עליכם שם אבל הברקות המוזיקה כל כך מעטות שם

ואנחנו זקנים ,באמת זקנים מדי לשיט הזה.

אז גם faithless היו שם אתמול

והיי- גם אני.

והאושים

והג'וקר

ועוד כמה מהקבוצות

אבל אנ'לא כזאת מענינת אותם אז העדפתי להתרכז במה שמעניין אותי או יותר נכון במי שמעניין אותי.

לבשתי משהו שיהיה לי נוח וסקסי בעיניי. יודעת שכולן מגיעות לשם חצי ערומות. וול,אני לא. 

נצמדתי לאוש מהתחלה לא כדי לשמרטף עליו אלא כי סוף סוף יש לי אותו קצת לעצמי 

ופייר הוא היה חסר לי קצת. אז בעיקר נהננו ביחד.חפרנו על כל מיני דברים. דיברנו על העדפות ומשיכה וטייפ-קאסט של אנשים. 

אושה נעלמה לה עם הג'וקר ואנחנו עלינו לקומה העליונה ,מוצאים אותם עסוקין בעצמם אז התעסקנו בעצמנו עד שבאו להפריע לנו.

סשן קצר לשניהם יחד . קצת פחות נוח מבחינת המיקום ומבחינת כל הסקרנים והחופרים מסביב.

מישהו ביקשה להצליף בג'וקר ואמרתי לה שלא. הוא לא שלי למסירה ואושה לא היתה במצב קורהנטי להסכים או שלא. 

הוא הגיע לספייס דיי מהר והסתחרר. שחררנו אותו לנוח וקיבל ממני קצת אפטרקייר.

זה מדהים כמה אין לי טיפת משיכה לגבר הזה. אין לי בעיה לעשות לו סשן מתוך סדיזם אישי שלי

אבל זה כל כך שונה. 

עם המשוטט שלי זה קשר אחר לגמרי. כל כאב שאני מעניקה זה מתוך הכיף שלי להנאה שלו ,להתמסרות שלו ,לאמון שלו.

נראה לי שנצטרך לקבוע ממש בקרוב.

זה בדיוק ההבדל בין לאכול ארוחה טעימה לבין לחטוף משהו על הדרך.

בכל אופן ,אחרי שסיימנו שם את הסשן והם התחילו משהו עם הזוג השני שהגיע ,חמקנו לנו למטה ,לחדר הכלא,לעשות לעצמנו קצת אפטר-קייר. אוש יודע שאני לא מתמסרת לו (בכל זאת ,שולטת ) 

אבל עצם היותי קצת מזוכיסטית ,אז הוא מכאיב לי פה ושם וזה פשוט תענוג. 

גלגל כאב מרגיש כמו עקיצה של קעקוע . הסברתי לאוש שדוקא כשזה עדין ,זה מעצבן ,אז הוא הגביר לחץ וזה הרגיש בדיוק הכאב הנכון.

גם הספנקים בתחת. אלוהים ישמרנו ,איזו יד יש לו.

הנשיקות והנשיכות והליטופים תוך כדי מכניסים אותי לגמרי למוד וכל זה בלי לפשוט אפילו חצי בגד. 

הוא מכיר אותי ,יודע את הגבולות ועדיין קצת מותח אותם.

אנשים עוברים בסביבה ואנחנו בשלנו . בזוית עין גם רואה את אושה והג'וקר מסתכלים בחיוך עלינו ומודיעים שהם הולכים לרקוד.

אוש מצמיד אותי לברזלים ונצמד אליי . היד שלו בתוך המכנסים שלי . הוא מרים גבות ומתפלא כשזה לא לוקח הרבה זמן להביא אותי לקצה .

"את ממש חומר ביד היוצר " -איזו מחמאה . עולה לי מחשבה שהגוף שלי חוזר למקורות,לתשוקה ,לרצונות הכי חייתים שיש ,בלי חומות ,בלי הגבלות ,בלי ...בושות.

יכול להעיד  המסע שלי עם הוויצ'ר . הכל שונה ואולי זו פשוט אני שמשתנה. 

אנחנו מתישבים חזרה על המיטה שבתא הכלא הזה ופוצחים בשיחת נפש. על עבודה, אהבה ,על תקשורת ,על אהובים ואהובות ,על העבר וההווה.

הוא תמיד היה לי הקול השפוי . זה שמסביר לי את הצד הגברי ,לא ברמת הסגברה ,אלא ממש בקטע של איך גבר מגיב לסיטואציה כזו או אחרת ולמה ואיך הוא רואה את הדברים. 

אנחנו רק חושבים שיצאנו מהג'ונגל. בראש ,אנחנו עדין שם לגמרי. 

 

העינים מתחילות לשרוף קצת ו אנחנו עייפים. יוצאים החוצה לרקוד עוד קצת ואז הולכים.

האושים מלווים אותי לרכב ואני נפרדת בחיבוקים

מתניעה את הרכב ואת מטאליקה לדרך ו enter sandman מלווה אותי הביתה.

בבוקר אני אגלה שאוש השאיר עליי סימנים

ובמהלך היום אבהיר לעצמי- אל תעשי טיזינג כשאת עייפה  או בכלל ,

זה יוצא לך עדין כמו פיל בחנות חרסינה, כמו האגריד בשדה פרחים , כמו אנטמן אבל בקטע הענק והקלאמזי שלו.

ואולי זו לא בכלל השפה שלי? 

גדלתי בבית של גברים ,לא לימדו אותי מיניות או פיתוי או נשיות ,או סקסיות. לימדו אותי לשתוק ולהקשיב  ולהיות ילדה טובה. בגלל זה אני טובה בלהתחבר עם גברים ברמה החברית

אבל ברמת הקשר והמיניות- מרגישה לפעמים קצת ילדה אבודה

אבל זה לפוסט אחר.

 

לילה טוב 💜

 

 

 

לפני 4 שנים. יום חמישי, 1 בדצמבר 2022 בשעה 10:28

הרשומה ההיא שכתבתי לפני כמה ימים

איך שאני יכולה לקבל את החיים במנות קטנות

ולא צריכה לבלוע את העולם,כי קשה לי.

 

הבוקר קמתי עם הצפה.

גם לחץ בעבודה

גם הלחץ מהילדה החולה 

גם הלחץ הכללי בבית ,שלא הכל מתבצע כמו שצריך,שלא הכל מתוקתק כמו שצריך והביקורת הבלתי נגמרת  מכל הצדדים.

וגם האושר הזה שנכנס בין הנקיקים בסלע

לרגע הרגיש לי יותר מדי

לא יודעת אם יש דבר כזה יותר מדי אושר

זה פשוט מרגיש כמו שהמים האלה הציפו דברים אחרים

אז הבוקר שמתי ברקס 

כי צריך לאזן את שווי המשקל.

אם כל הטוב הזה מציף לי געגוע כזה ,כמיהה כזו

שמרגישה אותה כמו חשמל בגוף

בכל קצות העצבים

עומס סנסורי וזה רק מהמחשבה ומהלב.

אני אוהבת להתענות מעונג ,זה כיף וזה מתוק 

וזה הכי אדג'ינג שיש

אבל גם אדג'ינג יכול להגיע אובר דה אדג'

והבוקר הרגשתי כמו בסשן מנטלי קשוח

שהגיע לרמת אמירת מילה בטחון

שאני אפילו לא יודעת מהי.

 

אז מעדיפה במקום להיות בעצב הזה 

 להפסיק לרגע ולנשום,לקחת צעד אחורה

לתת לזה להרגע,להוריד  את הוויב 

להחליש עוצמות,להרים הגנות מחדש 

לתקן דליפות בגדר.

 

הערב טאבו עם החברים

להתלבש סקסי ולהוציא קצת אגרסיות

לקבל קצת TLC מאוש.

יש למה לחכות .

 

עד הפעם הבאה.

לפני 4 שנים. יום שלישי, 29 בנובמבר 2022 בשעה 19:38

חוזרת לשגרה ,חוזרת לפקקים,מתאפסת על מיליון מיילים ומיליארד משימות. 

לא באמת,אבל דיי הרבה. יום עמוס ומטרטר.

בקושי יש זמן לנשום.

ואז : 

"שומעת משו וויץ'? " 

"משו?" 

ואז בום -הודעה ארוכה שכזאת.

הוא מספר לי סיפור ורוקם פנטזיה ,עליי ועליו .

אני מחזיקה את הטלפון וקוראת ,המעלית נפתחת מולי ואני לא זזה. בקושי נושמת. קוראת שוב ושוב

רגע,צריך גם להגיב ? מה היתה השאלה ? 

אחחחח....איזה עונג זה לקרא 

לגמרי יכולה לדמיין את עצמי בסיטואציה.

אני עפה על זה לגמרי.

-----

 

מגיעה למרפאה ,מחכה בתור ואז בום - ההמשך !!

הודעה ארוכה ,המשך הפנטזיה, הומור גיקי שנון שאני אוהבת ואירוטיקה נוטפת מכל משפט שני.

שמה לב שהוא שם לב לפרטים הקטנים.לניואנסים בינינו שרק שנינו מבינים ויודעים. הוא זוכר הכל. 

 

אחחחח....איזה עונג זה לקרא! 

מרגישה את הכיווץ הנעים בין הרגליים.

מחייכת לעצמי תוך כדי קריאה,מ'כפת לי ,שיסתכלו.

בדמיון שלי ,אני כבר שם. בפנטזיה- מרגישה את הכל,מרגישה אותו ,את כולו.

ווי'צר - מכשף של מילים.

 

בדרך הביתה שולח לי עוד הודעה ואני קצת בשוק מעצמי. תגובה אוטומטית שינתה כיוון

מה שבעבר היה לא -עכשו כן.

מה שהיה מטרגר ומקפיץ לי את הפיוז

פתאום הפך ל...ממממ כן,אני רוצה !

וזה משמח אותי שזה ככה

זה משמח אותי שמרגיש חופשי להגיד את זה 

מרגישה שזה עוד גבול שהתפזר לרסיסים.

עד לאן נגיע? 

 

💜

לפני 4 שנים. יום ראשון, 27 בנובמבר 2022 בשעה 16:51

תחושות הבטן שלי לא מטעות אותי

כשזה מגיע -משהו לא טוב יקרה

וקורה

וזה מכניס לפרופורציות

וזה מטלטל ומסיט את כל החיים ומשנה את הפוקוס.

לחץ בעבודה? אין זמן לכלום?באמת ?

היקום : 'איזה קטע ,בדיוק צריך לקחת ילדה למיון'

 

ואז עומדת מול המסך הזה שכתוב עליו משימות החיים וניהול זמן וכמו בסרט של טום קרוז -מרימה את הידיים מולי ,מזיזה מסכים, מורידה משימות,מעלה אחרות ,מפנה זמן ,מתקשרת לבטל,לדחות ,לעדכן.

כי באמצע יש את המשימה הכי חשובה ואותה לא דוחים ואותה לא מזיזים הצידה. אותה צריך לבצע ועכשו. עוברת למוד של 'יעילות' ולמוד של 'רוגע' בו זמנית.

יש הסחות ,

חלקן רצויות ביותר ,

חלקן גורמות לחיוך והרגעה ,

אחרות לשחרור כעסים.

 

והיום נשרך לו לאיטו. רגע אחר רגע. בדיקה פה ובדיקה שם.ממתינות פה ,ממתינות שם.

בלי לחץ ,בלי סטרס,כל המשימות עפו הצידה ומתרכזת רק באחת הזאת. 

כולי שם ברגע הזה.עבורה.

כי כשמדובר בבריאות של הילדות שלי ,

אין דבר יותר חשוב מזה .

אין דבר יותר חשוב מזה.

אין. דבר. יותר. חשוב. מזה.

אין.

 

העולם יחכה.

 

HEA

לפני 4 שנים. יום שישי, 25 בנובמבר 2022 בשעה 20:13

כתבתי פה לא אחת שלא גדלתי על קומדיות רומנטיות

גדלתי על מערבונים וגיבורי על קשוחים

רומנטיקה נתפסה בבית כקיטש מביך ושטותי

למרות ערימות ספרי הרומן הרומנטי של הוצאת שלגי שהייתי לוקחת מהספריה של אמא שלי

וקוראת ומתרגשת עוד לפני שהם הפכו להיות ספרי הטראש שהם היום.

פעם בספרים האלו היתה רק נשיקה וזה היה מרטיט.

תשוקה כזאת של פעם.

היום אין לי סבלנות לסרטים רומנטיים ואני עוד יותר לא סובלת את כל הקומדיות הרומנטיות של שנות ה 90 . 

 

אבל יש לי גילטי פלז'ר אחד קיצוני - סרטי קריסמס ,או יותר נכון סרטי רומנטיקה של כריסמס

לא משפחתיים או מצחיקים אלא אהבה כזאת שפורחת בשלשה ימים עם הרבה שלג ובגדים אדומים וירוקים. לא אכפת מה קורה אחר כך או אם יהיה להם HEA. לא אכפת.

כי זה מתוק ,כל כך מתוק ואת הקצת הזה אני הכי אוהבת.

כי זה קצת וזה טעים

וככה אני רוצה אהבה בחיים -קצת וטעים. 

לא אוהבת מחוות גדולות - זה מביך אותי.

לא אוהבת הפתעות -זה מלחיץ אותי.

אוהבת קצת וטעים.

למה ? כי ככה אני 

ואולי הגיע הזמן לקבל את עצמי ככה. 

עם הדברים הקטנים האלו שמשמחים אותי הרבה:

לשמוע שיר אהוב ברדיו

לבשל משהו טעים בלי מתכון

לקבל חיבוק

להתכרבל בפוך

מסר חיובי מהקלפים

לראות סרטון מצחיק של כלבים

להריח את הגשם בחוץ

ללבוש סוודר פלאפי ונעים.

ככה אני

קצת וטעים.