ביום שישי ,שמנו פעמינו לדקאדאנס.
מכנסים צמודות,גופיה שחושפת מחשוף נדיב,קוקו גבוה ועקבים.
לא בא לי ללבוש שמלה. הרגשתי ...קצת פחות סקסית ובעיקר-עייפה.
מגיעים למקום ,חיבוקים נישוקים לחברים הטובים ולכל המכרים שנכנסו אל חיינו בזמן האחרון.
המוזיקה צורמת באזניים והמקום לאט לאט מתמלא.
זה לא מצליח להכנס לי לגוף למרות שמנסה לרקוד.
עוברת לחלק האחורי וצופה קצת בסשנים ובקשירות.
מרגישה קצת באאוט.
מתיישבת לנוח ,מתה לסשן,מתה לאקשן,מהצפייה בסשן פמדומי האדרנלין מתחיל לזרום.
אבל- אני לא אגש ואתחיל עם אף אחד. זו לא אני.למרות שאני רואה כמה נשלטים מסתכלים עליי.
מזהה אותם מקילומטרים.
אבל אין להם אומץ לגשת.
באיזה שלב עולים למעלה. מתישבים מול אושה שהתחילה סשן ועוד זוג חברים.
אני חסרת מנוחה,לא מוצאת את עצמי.
אחרי שחוויתי מה שחוויתי ביום ההולדת,לא בא לי שוב לשבת ולצפות.
רוצה לחוות.
רוצה להרגיש
רוצה מגע
רוצה להתפוצץ
ואז אני מבינה- אני רוצה כאב!
עוד סיבוב במועדון והזוגי לא מבין מה עובר עליי....
'הביתה' אני מכריזה 'אני רוצה סקס'
מתעכבים בחוץ לשיחה עם חברים נוספים ואני שקטה בדרך הביתה.
מרגישה שכל הגוף על חבית נפץ.
מגיעים הביתה ואני לא מתעכבת. החדר ננעל,מוזיקה בטלויזיה והוא מפשיט אותי,מנשק,אוחז ,תופס והצפרניים שלו על הגב שלי.
וזה בדיוק מה שאני צריכה.
נשכבת חצי גוף על המיטה והוא ממשיך לשרוט,לצבוט,ספנק שקט אחד ואני כבר מסוחררת.
משם הדרך לסקס קצרה.
צעצועים נשלפים ואני כבר בחלל.
הוא מזיין בכוח,לא מפנק,יודע שזה בדיוק מה שאני רוצה.
חייבת להרגיש את הכאב הזה והמגע החזק.
דמעות זולגות מהעינים ואני מבינה שקיבלתי בדיוק מה שהגוף שלי היה צריך.
לא שליטה- כי אם כאב,מתוך מזוכיזם טהור.