אני רוצה להגיע לאיזו מסיבה בחזה חשוף ומגולח, ולא לעשות יותר מדי. לתפוס פינה אחת במועדון או ליד הבר ולפרוס על ידי מספר טושים צבעוניים בלתי מחיקים. מצחיק שבחלקים מסויימים בארץ קוראים לטושים האלה לורדים, ואני בונה על כך שהם יהיו האדונים שלי לערב. אחר כך אעמיד שלט קטן על הבר, או שאתלה אותו מהצוואר, ואכתוב עליו בפשטות: "קללו". את הקורונה, התסכולים, האקסים, מה שבא בא. יש משהו תרפוטי כשממש כותבים דברי נאצה על הדף, והייתי רוצה להציע את הגוף שלי כקנבס פתוח לכל מי שתבוא. צריך רק אחת שתתחיל עם קצת מזל, ואז קצת מומנטום שימשוך עוד גידופים. לאט אבל בטוח, כל ס"מ יתמלא בעוד מילים רעות, רעל נוטף, וציורים משפילים. על כולם אגיד תודה. את המשקפיים אשאיר באוטו, כל מה שנכתב יהיה שלהן ושלהן בלבד. כשייגמר המקום, יעברו לידיים לצוואר ולפנים. המכנסיים יירדו וכך ימשיכו להיכתב דברים מתחת לחגורה.. מתחת לחגורה. באיזה שהוא שלב השלט לא יהיה שם יותר. בין אם נפל, נלקח, נמחק... זה לא ישנה. גם מי שלא ראתה אותו כבר תבין לבד שיש מולה משחק חברה חי ומהלך, אטרקציה שארגנו למסיבה. בסוף הערב אצא הביתה, אמנם לבוש, אבל עירום בתודעה. בלי שקראתי דבר ממה שנכתב על גופי המסומן, עד שאגיע למקלחת ואוכל לגלות בפעם הראשונה והיחידה מה נאמר עליי.
[הערת צד- איזה פלא שבמהלך הכתיבה של הפסקה הנ"ל התנגן ברדיו "ואיך שלא". מילים מילים, ואת משמעותן. ממש כך.]
אני רוצה להעביר ככה מסיבה כי כיתוב גוף זה סקסי בעיניי, כי החפצה וביטול האנושיות זה סקסי עוד יותר, וכי מותר לי לחלום. מותר לי לחלום שאני מגלה שמה שנכתב לא רק נכתב על הגוף שלי באופן מילולי, אלא ממש נכתב והופנה עליי ואליי. בלי יכולת לראות את הכותבות, זה יהיה רגע של חשבון נפש ורפלקציה. על החטאים מולן, על הציפיות שנשברו, על הסודות שנשמרו ויכלו להיפרק באנונימיות, ועל הצלקות שהשארתי. וכמו שהן כתבו את כל אשר ליבן, אוכל לקרצף ולנקות ממני את הקללות. למחוק את הרע לפתוח דף חדש ונקי. ואולי מכל הדברים שנכתבו, להשאיר כמה מילים חרוטות ולתת להן להיעלם או להיספג בגוף מעצמן. לא כל כאב ניתן להעביר במקלחת אחת ובכזו קלות.
אחר כך אנחנו נפגשים באיזה מקום ואת נוגעת באותו מקום שבו השארת את ההודעה שלך. כאילו נכתבה בדיו סתרים, לבן על גבי לבן. אני נזכר בה ומבין מיד שהיית שם. שלא אמרת לי אז מילה ושבכל זאת הודיתי לך שהתקרבת לתמהוני העיוור ההוא עם הטושים. המגע שלך לא כועס כמו שהתוכן של ההודעה ההיא רימזה. להפך, הוא רגוע ונעים. אנחנו נועלים מבטים לפני שאת נוגעת שם שוב, פונה להסתכל על הבחור הנוסף שנמצא איתנו, ודוחפת אותי בעדינות.
אהה, התאפקת הרבה זמן שאקרא את מה שכתבת.
"לך תמצוץ זין".
כן, קיבלתי את המסר. חזק וברור.
מעניין כמה עוד הודעות מאותו ערב הן שלך.
