בקיצור... אני שרוטה. אני משתדלת להסתיר את זה ביום יום, כנראה עושה עבודה יחסית בסדר. אתה נראה בנאדם מאוד נורמלי ונחמד ומסיבה לא ברורה נראה שסימפטת אותי מהרגע הראשון. אני מנסה להבין אם אתה רוצה לדבר על השריטות או להמשיך לדבר רק על חתולים ותמי 4.
אתה רוצה להיות חבר לעבודה או... מה אתה. זה מבלבל אותי. אנחנו בסהכ עובדים יחד ומתכתבים בווטסאפ.
אבל כשאנחנו במשרד אתה מחפש אותי במיוחד. מה זה אומר?
שאין לך חברים אחרים במשרד ואנחנו בערך היחידים שלא נשואים שם? ואתה בנאדם חברותי ונחמד לך להסתובב איתי כי כן, יש לי גם צד נחמד.
או שהסתכלת לי לתוך הנפש וראית אותי באמת ואמרת, את כל הבלגן והעצב והכאוס והטירוף הזה אני רוצה. החלקים הטובים מספיק טובים כדי שזה יהיה שווה את זה.
נראה שסיקרנתי אותך ואתה רוצה לראות עוד. אבל אם אני אעיז להראות לך ולא תאהב אז...
לא יקרה כלום למעשה. אתה לא חבר שלי עכשיו ולא תהיה חבר שלי גם אז.
אבל אז אולי גם לא נהיה חברים בעבודה
מקווה שנדבר גם על השריטות. זה כבר קרה לי בעבר שאנשים לא ברחו.
מקווה שעדיין יהיה כיף אח"כ. אני תמיד מפחדת שאם אשאר עוד, כבר לא אוכל להעמיד פנים של שפויה.
