לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bravery

לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 18:44

שבוע שעבר לא נפגשנו והייתי צריכה לגמור לבד.

אתמול כשנפגשנו סוף סוף, הייתה לי שרשרת אורגזמות הכי מטורפת שהייתה לי. 

כשסיימנו נשארתי על הרצפה, לוקחת כמה שניות לעצמי, מסתכלת על שניהם וממלמלת 'אתם לא נורמלים' ..

זכיתי בשני דפוקים שהם הסקס הכי טוב בעולם.

לפני שבוע. ראשון, 3 בנובמבר 2019, בשעה 18:16

יש פה בחורה שלא יצאה מהבית יום שלם והכיף הכי גדול שלה היום זה לעמוד שעה שלמה מתחת למים רותחים כשברקע מוזיקה בפול ווליום.

(חיי כמובטלת)

אחזור עוד שעה ♥️😜

לפני שבועיים. שלישי, 29 באוקטובר 2019, בשעה 20:33

כשקשה לי אני כותבת. אני מאותם אנשים שברגעי קושי שופכים את המילים על הדף, וזה יותר עוזר לי ממוזיקה או אכילת גלידה אובססיבית. ובגלל זה בתור ילדה היה לי יומן (אחלה יומן אגב. חומר מצחיק במיוחד).

אבל כשקשה לי במערכת יחסים שלי, אני נמנעת מלכתוב פה. בין היתר כי אני יודעת שיכול להיות שיש אנשים פה שלא בדיוק יכאב להם שקשה לנו במערכת יחסים.

אבל אני אכתוב הפעם בכל זאת. כי זאת האמת ואני באה בלי פילטרים.

אני אכתוב איך השבוע ביוון היה מושלם בשבילי. למרות כמה תקלות שהיו. למרות הכל.

כי זה היה שבוע שלם שלנו. לישון כל לילה ביחד ולקום בבוקר למחרת יחד, בלי הלחץ המעצבן הזה של מתי מישהו צריך לחזור לבית שלו.

כי אכלנו מלא, השתכרתי לא מעט, הראיתי לכם את הפן ה(מאוד) תחרותי שלי, כי עשינו סקס מדהים, כי עשינו דברים כיפיים (כן, כולל האקווריום שלכם), כי היה ג'קוזי צולע.

וחזרתי לארץ בהיי. באמת. 

אבל פתאם הכל התרסק. טוב.. לא הכל. אבל דברים פתאם לא הלכו כמו שחשבתי.

וזאת הייתה מכה. לא צפיתי את זה. הרגשתי איך אני מקבלת בוקס אחרי בוקס לבטן. איך דברים מתפוררים לי בין האצבעות.

 

היום שלחת לי 30 סיבות שאת אוהבת אותי וגרמת לי לחייך באמצע יום העבודה האחרון שלי.

למה יום עבודה אחרון ? כי עזבתי את העבודה שלי כדי לעבור לבנות חיים משותפים אתכם. עזבתי עבודה שמעולה לי לקורות חיים, עבודה שכולם בה גדולים ממני ומחזיקים בתואר אחד לפחות, בזמן שאני רק בת 22 ובלי תואר בכלל. (כן. תנו לי לעוף על עצמי. מותר לי לפעמים). 

אחרי שסיימתי לעוף, אני אמשיך ..

ההודעה שלך גרמה לי לחייך. להבין כמה אני אוהבת וכמה הלב שלי כבר שייך לך למרות שיום לפני זה בכיתי וצרחתי שאני לא רוצה יותר. 

אני כן רוצה. כל כך רוצה.

פתחתי את הלב שלי לאישה בפעם הראשונה והתאהבתי. התאהבתי בזה שהיא מצחיקה בטירוף, יפהיפיה, טובת לב, בשלנית מדהימה, הרבה יותר חכמה ממני, פלפלית, עושה  לי נעימי הכי נעים שיש, גרמה לחברים שלי ולמשפחה להתאהב בה בשתי דקות, וכן, יש בזה חן שהיא מבולגנת בטירוף (אל תזכירי לי שאמרתי את זה בפעם הבאה שאתעצבן שאני מסדרת אחרייך!)

ואולי אני לא אומרת לך את זה מספיק, אבל את כל כך לא מובנת מאליה מבחינתי. את כל כך מדהימה בשבילי.

 

חוץ ממנה, פתחתי את הלב שלי גם לעוד בחור. אחד שהוא שחור בנשמה, תחרותי כמעט כמוני ומבולגן כמעט כמוה.

הכרתי אותו לפני שנה וחצי, אבל לפני שלושה וחצי חודשים הוא נתן לי פתח ללב שלו, והתאהבתי גם בו. 

גם הוא מצחיק ברמות שהבטן שלי כואבת, גם הוא חכם יותר ממני, יפה ברמות, רגיש, נותן את העצות הכי טובות וגורם לי להגיע להמון תובנות עם עצמי, לא מתחרפן אפילו כששתי הבחורות שאיתו כן (ואוהו, איזה מחורפנות הוא תפס, מסכן), גם הוא גרם לחברים שלי ולמשפחה שלי להתאהב (אח שלי בונה על חתונה), הוא מדהים ועשה בשתי ידיים בית אפילו יותר מדהים שאני כל כך אוהבת.

אני מצטערת אם גם לך לא אמרתי מספיק פעמים את הדברים האלה, וכמה אני מעריכה.

 

אני לא יודעת מה יהיה, בכנות.

אני מקווה שיהיה טוב, כי את העתיד שלי אני כבר יודעת איך אני רואה -

שלושתנו, בית אחד מלא אהבה, מלא אוכל טעים, קצת בלאגן, המון סקס, והגשמה עצמית של כל אחד ואחת.

 

אני מקווה שנמצא את הדרך שלנו ביחד,

אני מקווה שאתם יודעים כמה אני אוהבת אתכם... 

וזה לא קל לי להכניס אנשים ללב שלי, אבל אתכם הכנסתי ואתם לא תצאו משם בקרוב (בתקווה אמיתית שאף פעם).

לפני 3 שבועות. שבת, 26 באוקטובר 2019, בשעה 15:55

קמים לבוקר שמשי ומחליטים לנצל אותו בבריכה.
אני נשכבת עליך, בין הרגליים שלך כשאנחנו על המיטת שיזוף. אתה מתחיל ללטף את הגוף שלי, ואני עוצמת עיניים ונהנית מהמגע של הידיים שלך.
אתה לוחש לי באוזן להרים טיפה את החזיה של הבגד ים ומכניס את היד. אני פותחת חצי עין ונותנת מבט זריז על היושבים בבריכה לראות אם מישהו מסתכל. כשאני רואה שאף מבט לא מופנה אליי אני מרפה את השרירים ונותנת לעצמי להנות.
ואז בלי שום הכנה מוקדמת אתה מוציא את החזה שלי מהחזייה ומשאיר אותי עם חזה חשוף לגמרי. אני נבהלת ונפלט לי "לא, מה אתה עושה?" תוך כדי שאני מכסה את הציצי עם הידיים.
אתה מתקרב אליי ולוחש "שקט. תעיפי את הידיים לצדדים. עכשיו."
אני מזיזה את הידיים לצדדים באיטיות ושוב סוקרת במבט מהיר לראות מי מסתכל.
אתה מתחיל לשחק לי בחזה. לצבוט חזק את הפטמות. אני משחררת גניחה בלי כוונה ואתה ממשיך, באמצע הבריכה. מול כולם.
אתה לוקח את הכוס קולה הקרה שלך ומעביר אותה על הציצי, מתמקד בפטמות.
אני משתגעת. אני מתחילה להזיז את הרגליים והידיים. אתה לוקח לי את הידיים ושם אותן מתחת לרגליים שלך, משאיר אותי חסרת אונים. כמו שאתה אוהב שאני.
אתה ממשיך לשחק תוך כדי שאתה קורא לי הזונה שלך, השרמוטה שלך.. ואני מהנהנת.
בשלב הזה כבר הייתי מובכת מדי בשביל להסתכל אם מישהו רואה, אז שאלתי אותך בלחישה עם מבט מושפל אם מישהו מסתכל.
תפסת לי בראש וסובבת אותו לכיוון בחור שבדיוק עבר לידינו. "רואה אותו? הוא בדיוק הסתכל. ראה איזו מושפלת את ששוכבת בלי חזיה בבריכה בזמן שאני משחק בך." אמרת וגיחכת.
הרגשתי איך אני מאדימה. נשכתי שפתיים והשפלתי מבט חזרה.
"אז מה אם יסתכלו? את זונה." המשכת, והתחלת לתת לי כאפות לציצי.
"עוד אנשים מסתכלים עלייך.. איזה שרמוטה מושפלת. איך את נרטבת מזה."
הרגשתי איך אני משתגעת. הזזתי את הרגליים בלי הפסקה תוך כדי שאני ממלמלת כמה אני שלך וכמה אני זונה שלך.
המשכת לצחוק עליי, כמה אני מושפלת, כמה אני שלך, ואיך אני נהנית מזה שאתה עושה בי מה שאתה רוצה בזמן שכולם יכולים להסתכל.
באותם רגעים, כשאני הכי מושפלת לידך, אני הכי שלך בעולם. אתה יודע שאתה יכול לעשות בי מה שאתה רוצה.
אחרי עוד כמה דקות אתה מוציא את הידיים שלך ומחזיר את החזייה שלי למקום.
אני מסתובבת אליך, אדומה, רטובה וחרמנית.
ולוחשת לך באוזן "בוא לחדר".


**


אנחנו שוכבים על המיטה כשאני באמצע. הם מלטפים את הגוף שלי ומורידים את הבגדים.
בין כל הנשיקות אני שומעת את הקול שלה אומר לי "רדי על הרצפה". אני מסתכלת עליה והיא חוזרת על הדברים שלה.
השליטה שלה בי עוד חדשה לי, ובכל פעם שהיא אומרת לי מה לעשות יש בי את התחושת ריגוש.
אני יורדת על הברכיים כשאני על הרצפה ומביטה בה, מחכה שתגיד לי מה לעשות.
"תתחילי לנשק לו את הרגליים." ואני מתחילה. הוא דורך עליי, וכשהוא משחרר את האחיזה ואני מסתערת חזרה בנשיקות. אני שומעת את הצחוק שלהם. "איזו מושפלת. איך שמפסיקים לדרוך עליה היא מסתערת כמו זונה."
"עכשיו למצוץ לו את הזין." שוב הקול שלה. אני מתרוממת מעט ומקרבת את הפה שלי לזין שלו. היא מרימה לי את הראש ומסתכלת לי בעיניים. "להגיד תודה!" היא דורשת, ואני מיד נענית ומלמלת 'תודה' ומתחילה למצוץ.
הם מעבירים אותי בינו לבינה בזמן שהם על המיטה ואני על הרצפה, יורדת להם בתורות. אני מתחרמנת מזה בטירוף, כי באותם רגעים אכפת לי רק מההנאה שלהם.

"לשון בחוץ" היא אומרת כשאני על הגב, הוא מזיין אותי והיא מתיישבת עליי כדי שארד לה שוב. אני מתחילה לרדת לה.
"אני רוצה להכאיב לה" היא אומרת לו ואז אני מרגישה ידיים מצליפות לי בחזה וצובטות את הפטמות. כשהיא יורדת ממני היא עוברת לפנים ואני מקבלת כאפות תוך כדי שהוא מזיין אותי ואני כבר מאבדת את עצמי מרוב הכאב.

הם הופכים אותי על הבטן. הזין שלו בפה שלי והם דורשים שאהיה עם התחת למעלה. היא מתחילה להצליף. ידיים, חגורה, מקל.
היא צוחקת עליי שאני מקפלת רגליים מהכאב אבל ממשיכה להרים חזרה את התחת אחרי כל מכה.
"איזו מושפלת"
"איזה צעצוע יש לנו"
"המשחק שלנו"

הוא קובע שהיא מחליטה אם לאשר לי לגמור, ואני מתחננת אליה שתתן לי. היא גם זאת שאומרת שהיא רוצה שהזין שלו יהיה יותר עמוק בתחת שלי, למרות שאני צורחת מכאב.

 

זה לא מעניין אותה.
גם לא אותו.
זה חלק מזה שאני המשחק שלהם.

לפני 3 שבועות. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 07:57

אז נפלתי חזק ולשני הבני זוג שלי יש יום הולדת בהפרש של יומיים. 

אבל לפחות יצא לי מזה שבוע בחו"ל 😜

אז ארזתי את לייזר ופליי, ילדי היום הולדת שלי ויאללה כרתים.

(במילים אחרות- מלא בריכה, אוכל, סקס, ג'קוזי ועוד סקס).

לפני חודש. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 12:02

אתמול היה ערב משמעותי בשבילי. אני לא חושבת שהם יודעים עד כמה.

זה התחיל בשיחה שלי ושלו, בה טענתי שהם לא מכירים אותי מספיק ולא יודעים על העבר שלי, בעוד שאני מכירה וכן יודעת עליהם יותר ממה שהם יודעים עליי.

זה לא נובע מחוסר אכפתיות שלהם. פשוט הם הרבה יותר פתוחים ממני לגבי החיים שלהם והעבר שלהם, והם מספרים גם בלי שאשאל.

אני לא כזאת. החיים שלי והעבר שלי מאוד פרטיים עבורי, ואם לא ישאלו אני לא אספר מעצמי. 

אז אחרי שהעליתי מולו את הנושא, הוא חשב כמה שניות ואמר שאני צודקת. הוא ניגש לחדר השני וחזר אחרי כמה דקות עם ערימת דפים ועט.

הוא ביקש ממני לכתוב. מה לכתוב? הכל. 

ללכת בסדר כרונולוגי עד היום, ותוך כדי לציין אירועים משמעותיים.

אני מודה, התמרמרתי על זה. הייתי קצת נסערת ולא רציתי לשבת ולכתוב.

אבל החלטתי באותם רגעים לשחרר שליטה, ולתת לו לקבוע. אז עשיתי את מה שהוא אמר והתיישבתי לכתוב.

שעה וחצי של כתיבה ויד שסיימה חצי מתה. אבל הכל יצא החוצה. דברים שבעצמי לא זכרתי שאני זוכרת פשוט נשפכו על הדף. כל משפט שכתבתי שחרר אותי וסיימתי לכתוב עם הקלה עצומה.

כשסיימתי הלכתי לשבת לידו בספה, ואז הוא חיבק אותי ואמר לי בשקט "תכף כשהיא תבוא הביתה את תקריאי לנו את זה".

שוב קפאתי. אין מצב. זה כל כך אישי, וכל הרגש שלי יצא לדפים האלו. אני לא רוצה. זה שלי.

כשהיא באה הביתה בערב, אחרי הארוחת ערב בהפתעה שהוא ארגן לנו במרפסת (נרות, פרחים - בחור רומנטיקן ומדהים תפסנו), הוא החזיק לי את היד וביקש שאביא את הדפים.

התנגדתי. לא רציתי. אבל הוא ביקש שאסמוך עליו, אז לקחתי נשימה עמוקה והלכתי להביא.

הם שניהם ישבו לידי, כל אחד מלטף מכיוון אחר, והתחלתי להקריא. בהתחלה צחקקתי ממבוכה ואז ניתקתי את עצמי רגשית והקראתי הכל. בלי טיפת רגש כי אחרת הייתי מתפרקת.

סיפרתי להם שם דברים קשים שחוויתי שאף אחד לא יודע. סמכתי עליהם מספיק כדי לפתוח בפניהם דברים שאנשים שמכירים אותי כל החיים לא יודעים.

 

זה היה כל כך משמעותי בשבילי. ההקשבה שלהם, המילים שכל אחד הגיב אחרי שסיימתי, וזה שהרגשתי הכי בטוחה לספר להם דברים שהשאירו צלקות.

אמנם זה היה על קצה המזלג, כי יש גבול למילים שנכנסות בדף.. אבל מבטיחה שלאט לאט אתם תדעו הכל.

אני אוהבת אתכם.

 

שיט שחר, שוב חפרת.

(צום קל לצמים מבינינו)

לפני חודש. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 11:21

יותר קל לי לשתף על מה שחיובי בקשר שלי. כי כשמשתפים בשלילי, תמיד יהיו את אלה שיאמרו "אמרתי לך", ולמי יש כוח ?

אבל בכל קשר, כמו שיש עליות ככה גם יש ירידות, והיופי הוא לצמוח מהן וללמוד מהן ולא ליפול. כמו שאנחנו עושים.

 

זה ריב שהתחיל בקטן, ולאט לאט גדל. בלי ששמנו לב זה איבד שליטה וגדל וכולנו ספגנו את הפגיעות במשך כמה ימים.

אני הייתי כל כך שקועה בעצב שלי, והיו כמה רגעים שרציתי לוותר. 

אז אתמול בלילה נרדמתי בקושי, עם כרית ספוגה דמעות, וראש עם יותר מדי מחשבות.

ואחרי מעט מדי שעות שינה, קמתי הבוקר, והסתכלתי על תמונות שלנו כשחיוך ענק נמרח לי על הפנים.

תפסתי את הראש וחשבתי לעצמי שאני חתיכת מטומטמת שחשבתי, גם אם זה רק לרגע, לוותר עליהם.

כי לכולנו יש פגמים, אף אחד לא מושלם, ואני יודעת שבעצמי פגעתי לא מעט בימים האלו עם הפגמים שלי.

וזה אולי הכי קיטשי בעולם, אבל כשראיתי את החיוך שלנו בתמונות, באמת חיוך אמיתי של אושר אמיתי, הבנתי שכוסעמק עם הכל ועם הריבים, ואני רק רוצה להיות איתם.

 

אז כן, עברנו שבוע קשה, אנחנו לא מושלמים. וזה לא קל לבוא ולהודות בפגמים שלנו, אבל אני עושה את זה כי אני יודעת מה הקשר שלנו שווה.

אני יודעת שאלחם על הקשר הזה לא משנה מה, 

ועכשיו אני יודעת בלי שום צל של ספק שגם אתם.

תודה ♥️

לפני חודש. שני, 30 בספטמבר 2019, בשעה 14:29

אז כמו ישראלית מצויה גם אני באתי לאילת לחג.

חג שמח ♥️

שמתי לב כדי לשמור על יעני אנונימיות.

לפני חודש. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 11:55

מעבר לזה שהעבודה שלי מעולה לי לקורות חיים,

נותנת לי אפשרות לעסוק במה שאני הכי טובה בו,

וגורמת לי להיות באינטראקציה עם אנשים כל היום ..

הדבר הכי טוב בה זה שהיא משרה חלקית (עד שמגיעה המשכורת ובאותו רגע אני מקללת בלב שלמה אני עובדת רק 3 ימים בשבוע).

 

אז בגדול הבוקר שלי מסתכם בספה, נטפליקס, קפה וקרקרים עם אבוקדו. 

 

(ששש אני מדחיקה את זה שעוד כמה שעות אני על הכסא בקורס נהיגה מונעת)

לפני חודשיים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 21:09

אני יודעת שקל לפעמים ליפול לקשיים, אבל השבוע האחרון בלעדיכם (ושלא אדע עוד שבועות כאלה) גרם לי לחשוב על הדברים הטובים ולהודות עליהם.

- על לילות שאנחנו ישנים ביחד (כי אני סתם בכיינית שמתלוננת שאני באמצע וחם לי, המגע שלכם הכי כיף בעולם), ויש גם כלב.

- על בקרים ביחד, שמתחילים עם חיוך וקפה שאני רגילה שהיא מכינה לי (את המלכה שלי) 

- על ימים של צ'יפס ושניצל קפואים בתנור לעומת ימים של אוכל שגורם לי ולו להסתכל עליה בהערצה.

- על בריכה והטבעות בבריכה למרות שנכנס לי מים לאף, אני רועדת מקור ואתם מרטיבים לי את השיער כל פעם מחדש.

- על נצחונות במשחקים מטופשים (כי אני אף פעם לא הפסדתי!)

- על הפתעות שאנחנו עושים אחד לשניה (מישהו אמר קמפינג וקיבל צימר?!)

- על צחוקים משותפים שאף אחד לא מבין (ברד לבנדה מישהו?)

- על תכניות משותפות לחיים משותפים.

- על זה שמספיק חיבוק אחד מכם בשביל להרגיע סופות שלמות שמתחוללות אצלי.

...

אני יכולה להמשיך עוד שעה, אני נשבעת. 

אבל התודה הענקית היא שאתם פה למרות הכל, למרות השגעונות שלי, שהצלחתם בזכות הלב הענק שלכם לסלוח, 

ולגרום לסופש הזה להיות פאקינג מושלם (בבית מושלם עם אנרגיות של עוגת ביסקוויטים במקרר).

אז בגדול כתבתי פה פוסט שאף אחד לא יבין, 

אבל הוא בשבילכם.. כי העיקר שאתם מבינים. 

ואם לא אמרתי עד עכשיו.. אני אוהבת אתכם.