בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bravery

לפני 5 ימים. חמישי, 23 בינואר 2020, בשעה 13:30

הקרובים אליי תמיד אומרים שאני חזקה. שאני קמה מכל משבר.

קמתי מהאונס שהיה לי, קמתי אחרי זוגיות של 3 שנים שבסופה קיבלתי איומים ואלימות, קמתי אחרי שחבר טוב שלי התאבד, קמתי אחרי שבגדו בי.

אף פעם לא הייתי כזאת שלא יוצאת מהמיטה חודשים, שבוכה כל היום ונעלמת מהעולם.

תמיד, גם אחרי המשברים הכי גדולים, הייתי קמה, עושה מה שצריך לעשות, מנגבת את הדמעות, מחייכת ומכניסה לעצמי לראש שיהיה בסדר.

וזה לא כי לא היה לי אכפת, אלא כי הבנתי שמה שנעשה כבר נעשה, ושמה שנשאר לי מפה זה להמשיך הלאה.

 

למרות מה שהם אומרים, שאני חזקה, הם לא יודעים על הנפילות שלי.

כי כשחברים שלי שואלים אותי למשל איך אני אחרי הפרידה, אני מחייכת, אומרת שהכל בסדר, ש''יש עוד דגים בים'', שהכל לטובה.

אבל אז כשאף אחד לא רואה ולא שומע, כשאני לבד בחדר עם כוס קפה ביד, 

המחשבות מגיעות.. נו, אלה שמורידות אותך למטה כשאת מרגישה שאת למעלה.

"אולי את לא טובה מספיק?" 

"מי שאוהב מתאמץ"

"ויתרו עלייך ברגע"

"לא אהבו אותך מספיק, אחרת זה לא היה נגמר"

"מתי תמצאי מישהו שלא יוותר עלייך בחיים?"

 

ואני מנסה למחוק לעצמי את המחשבות, מנסה לא להכנע ללב שלי שרק רוצה לכתוב הודעה.

אני מדליקה טלוויזיה, או שומעת מוזיקה, ועושה הכל רק כדי שהסערה הרגעית הזאת תחלוף,

כדי שאקום מחר, ושוב אעשה את מה שצריך לעשות, אנגב את הדמעות שנשארו מהלילה, אחייך ואכניס לעצמי לראש שיהיה בסדר.

 

יהיה בסדר.

לפני 6 ימים. רביעי, 22 בינואר 2020, בשעה 16:37

יש מצב שיש לי כשרון נסתר,

כי אחרי שלגמרי דפקתי את האוטו לפני יומיים (זה היה צפוי שזה יקרה מתישהו כשאני משתמשת בפלאפון),

המוסכניק עשה לי תיקון פח וצבע ולא לקח לי כסף.

אל תשאלו אותי איך, אפילו אמרתי לו שאני רוצה לשלם - אבל הוא לא הסכים. 

מה האינטרס שלו ? אין לי מושג.

כשרון נסתר נו..

 

מעניין אם הכשרון עובד בעוד תחומים בחיים או רק עם מוסכניקים 

לפני שבועיים. שישי, 10 בינואר 2020, בשעה 18:46

ישבתי הבוקר לארוחת בוקר עם חברות שלי בבית קפה, 

מספרת להן על הימים האחרונים שעברו עליי.

ואז בהחלטה של רגע נפלט לי 'המערכת יחסים שהייתי בה עד לפני חודש וחצי מקובלת בקהילה שלנו. זה לא כמו שאתן רואות בזה משהו חריג.' 

הן: "מה? איזו קהילה?"

אני: "אממ.. כאילו.. כמו שיש קהילת להט"ב למשל, אז יש גם קהילה של.. אממ" (בולעת רוק ונהיית אדומה)

חברות שלי בוהות בי. הן מבינות שיש קשר למשהו מיני מכל הסיפורים שאני מספרת להן, אז הן זורקות:

"קהילת מכורי מין?" 

"קהילת גמילה מסקס?"

קהילת חילופי זוגות?"

אני מסתכלת עליהן חצי משועשעת וחצי מובכת, בולעת שוב רוק ולוחשת: בדסם. קהילת בדסם.

הן: "מה?"

אני: "כאילו.. סאדו מאזו כזה."

הן: "אה, ואי! מגניב!" (נהיות אדומות).

אני: "אגב, לא מעט מהגברים שהייתי איתם בשלוש שנים האחרונות הם מהקהילה"

(לכי תסבירי להן שכאב והשפלות עושים לך את זה ושאת מכורה לסימנים על הגוף). מביך.

לפני 3 שבועות. שלישי, 7 בינואר 2020, בשעה 16:07

יושבת מול הלפטופ עם עיניים דומעות. הפנים שלי אדומות יותר מעגבניה, ואני לא מצליחה לחשוב.

אני אמורה לעבוד, ותוך כדי השיחות עבודה שאני נמצאת בהן, המוח שלי חושב על דברים אחרים.

עוד 4 שעות אני אמורה להיות בחדר קריוקי מדהים, להיפרד משני החברים הכי טובים שלי שטסים לטיול של חצי שנה בחו''ל, לחגוג, לשיר ולשמוח.

אבל אני לא שמחה.

לא רציתי להגיע לשם לבד,

לא רציתי לבלות את הלילה הזה, או הבא, או הבא אחריו במיטה שלי, אלא במיטה שם.

הלב שלי שבור, ואני יודעת שמחר כשאאסוף את הדברים מהבית שבקושי סגרתי בו חודשיים הלב שלי יתרסק.

אני אפרד ממה שהיה הבית שלי בזמן האחרון, לא רק פיזית, אלא גם בלב, בהרגשה שלי.

בטח אני אשב שם עם הכלב שנכנס לי ללב יותר מכל דבר אחר, והדמעות לא יפסיקו לרדת, כי זאת הפעם האחרונה.

וכל כך כואב לי כרגע, כי לב שבור זה אף פעם לא כיף. 

וכמה לב כבר יכול להשבר ?

באמת האמנתי שהסוף של המערכת יחסים הזאת יהיה שונה, אבל למה ? אני רגילה כבר לסוף של לב שבור, אז בואו נמשיך עם זה.

ואני יכולה לשבת פה ולרחם על עצמי, אני לא רעה בזה. 

על כמה שנתתי, או הקרבתי, וכמה שרציתי, וכמה אהבה הייתה לי להעניק.

אבל האמת היא ?

שאם אני לא אוהבת את עצמי מספיק, איך אני יכולה לצפות שמישהו אחר יאהב אותי ?

אז הנה מטרה - לעבוד על עצמי. על הבטחון שלי, על האהבה שלי לעצמי, על הערכה עצמית.

אבל המטרה הכי גדולה שלי כרגע .. 

היא שהלב שבור יהפוך לזכרון רחוק, שבעיקר ישאיר לי חיוך

לפני חודש. שלישי, 24 בדצמבר 2019, בשעה 12:00

הדיסוננס אצלי בין אובר ביטחון עצמי לחוסר ביטחון עצמי הוא גדול. 

אני מאוד בטוחה בעצמי מבחינת העבודה ודואגת לטפוח לעצמי על השכם מדי פעם כדי להזכיר לעצמי שבשביל בחורה עוד לא בת 23, אני עובדת ועבדתי בעבודות מאוד מכובדות.
ברובן עבדתי עם מבוגרים ממני, שיש להם כבר תואר, אבל איכשהו תמיד הצלחתי להשתלב.
אני אעוף על עצמי קצת, ואגיד שאני יודעת שאני טובה במה שאני עושה. זה לא אומר שאני טובה בהכל, אבל בתחום שאני עוסקת בו בשנים האחרונות.. אני טובה. אין לי ספק שאם אמשיך לעסוק בזה אני אצליח. כבר אמרתי אובר בטחון עצמי ?

אני לא בטוחה בעצמי כשאני מגיעה למטבח. טוב, בואו נודה בזה, יש לי על מה לא להיות בטוחה בעצמי. אני שורפת חביתות מקצועית.
אבל גם כשאני כן מנסה, מוצאת מתכונים, ולדעתי זה טעים, אני עדיין אגיש את זה לאדם שמולי בחוסר בטחון מוחלט ואשאל בערך 70 פעם אם זה בסדר. וגם את זה אני אשאל רק אם אני מרגישה בנוח עם הבן אדם, כי אם אני לא מרגישה איתו בנוח, אני פשוט לא אשאל כדי לא לקבל תשובה שלילית.

אני בטוחה בעצמי בתחום החברתי. נשמע דבילי קצת, לא? אבל כן. אני בבטחון מוחלט שחברים שלי אוהבים אותי, שהם חושבים שאני מצחיקה, שאני חסרה להם כשאני לא מגיעה למפגשים. אני יודעת שכשאני מדברת מקשיבים לי. אני יודעת שאם אהיה בבעיה אוכל לפנות לכל אחד מהחברים שלי שיעזור לי. אני בטוחה בזה שהם לא מדברים עליי מאחורי הגב. אני בטוחה שהחברים שלי, הם כאלה שישארו לכל החיים. 

אני לא בטוחה בעצמי בתחום הזוגיות. אף פעם לא הייתי. תמיד חשבתי שיש אופציות טובות יותר, ולמה שיבחרו אותי ?
הרי אני דיי צעירה (תמיד יצאתי עם גדולים ממני), שילוב בין חננה למפגרת לגמרי, יש לי לפעמים הומור של ילדה בת 10, אני מתפקעת מצחוק מעצמי, אני שילוב בין אובר דרמה לפשוט להדחיק את הרגשות שלי או לשמור אותם לעצמי. כמה שאני נשלטת במיטה ככה אני פריק קונטרול מחוץ למיטה, ומתמלאת תסכול כשדברים לא הולכים בדרך שאני רואה אותם. שלא נדבר על הגלגולי עיניים שלי יכולים לחרפן. אז אחרי כל זה - למה שמישהו יבחר בי ? 
אמנם אני לאט לאט, ככל שעובר הזמן נהיית בטוחה בעצמי, משתדלת להזכיר לעצמי שאני בסדר, אפילו בסדר גמור, ושמי שיסתכל על היתרונות שלי יזכה, כי יש לי המון אהבה להעניק. אני אשים את מי שאני אוהבת לפניי, תמיד. אני אבשל למרות שאני גרועה, אני אצפה בכדורגל למרות שבא לי לישון, אני אנקה ואסדר אחריו, אני אקנה לו כל דבר שמזכיר לי אותו, אני לא אתבייש לרקוד לידו או לספר בדיחות מפגרות. אני אחבק ואנשק עד שזה כבר מעצבן, אני אדרוש המון יחס, אבל זה רק כי אני אוהבת. 
רוב הזמן אני מצליחה להשתלט על החוסר בטחון. עד לרגע שבו אני לא מצליחה והחוסר בטחון משתלט כמו מפלצת.

 

אז לפעמים זה מתנגש, וכשאני מספרת לחברה מהעבודה על חוסר בטחון בזוגיות - היא לא מבינה איך מישהי שכלכך בטוחה בעצמה כמוני, יכולה להרגיש חוסר בטחון.

וכנל ההפך, מישהו שחווה את החוסר בטחון שלי ואני מספרת לו כמה גאים בי בעבודה, לפעמים יתפלא מאיפה שאבתי כל כך הרבה בטחון.

לא נראה לי שיש פתרון לדיסוננס הזה, חוץ מלהמשיך להזכיר לעצמי שאני לא יכולה להיות מושלמת ושאני צריכה להפסיק עם השאיפה המוגזמת להיות טובה בהכל, ולאכול לעצמי את הלב כשזה לא המצב.

 

וזהו. הפסקתי לאכול לכם את הראש, גם כי כבר חפרתי לעצמי, וגם כי אני בעקרון אמורה לעבוד ברגעים אלו.
משמרת נעימה לי.

לפני חודש. שישי, 6 בדצמבר 2019, בשעה 16:27

- במיוחד אחרי הערב בנות שהיה אתמול שהפך ללילה.

- במיוחד אחרי שקמתי מוקדם בבוקר לשתות מים ונסחפתי לגלגול קובה עם ההורים (כי העובדה שאני לא יודעת לבשל צריכה טיפול).

 

אז נכנסתי מתחת לפוך נוצות (הסופר חם) שלי...

ונהיה לי חם. 

לפני חודש. שישי, 29 בנובמבר 2019, בשעה 11:53

אז בפעם הראשונה בחיים, כשעוד 3 חודשים אני בת 23, קניתי מחשב נייד ! ולמה זה שווה פוסט ? כנראה שזה לא. אבל אני מתלהבת ממנו כמו ילדה בת 5.

ואיך קרה המחדל שבמציאות של היום לבחורה בת 23 מעולם לא היה לפטופ ?

אפשר לסכם את זה בכך שאגיד שמחשבים מעולם לא עניינו אותי, וגם כשאנשים שואלים אותי איזה דגם המחשב אני מחייכת במבוכה ואומרת שאני לא יודעת אבל שהוא טוב. 

אז אם זה לא מעניין אותי למה קניתי ?

כי אחרי שהתפטרתי מהעבודה הקודמת שלי מצאתי סוף סוף עבודה חדשה 😜 (וגם בלאק פריידי, אתם יודעים).

לחלקכם היא תשמע כמו חלום ולחלקכם כמו סיוט. אני חלוקה.

אני מנהלת תיקי לקוחות, וזאת עבודה מהבית.

הפגישות עבודה מתנהלות בשיחת וידאו, ככה שלא צריך להתלבש לעבודה - רק מהמותניים ומעלה.

אז אני יכולה לעבוד עם תחתונים (נראה לכם? באמת? אני כמו זקנה עם מכנס פיג'מה וגרביים כי קר לי).

אחלה עבודה באחלה שכר אבל בשבילה אני צריכה מחשב.

אז מזל טוב לי ! 

 

בקיצור .. הבלאק פריידי גמר אותי. 

בנוסף למחשב, הזמנתי כבר מלא בגדים באינטרנט ועכשיו אני בדרך לקניון להרוג עוד קצת את האשראי.

כיף (😓)

לפני חודשיים. שני, 25 בנובמבר 2019, בשעה 20:30

"את כזאת בת!" אומרת חברה שלי שבאה אליי היום, בזמן שאני צופה בסדרה שלי. 

"איזה שטויות" אני אומרת לה וחוזרת להתרכז בסדרה שלי. (מיותר לציין שזאת סדרה של 6 עונות שלקח לי כמעט חצי שנה לסיים, סיימתי החודש והחלטתי להתחיל אותה שוב?) 

"רוב הפיג'מות שלך ורודות,

את מתרגשת מפרחים,

בוכה כמו ילדה מפגרת בסרטים רומנטים, 

את עושה יותר מדי לק,

תמיד יש לך ריח של בושם,

יש לך חדר של נסיכות, 

יותר מדי תכשיטים, 

את צורחת כמו בחורה מהתלהבות או מפחד כשיש מולך ג'וק.

להמשיך?" 

 

"שקט! עכשיו זו הסצנה שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה!" אני אומרת.

היא מגלגלת עיניים "רק דיברתי..." 

ואז מצלמת את איך אני נראית כשאני מסתכלת על הסצנה.

טוב אז כל השנים התכחשתי לזה בטענה שאני איזו מגניבה.. 

  • מסתבר שאני באמת כזאת בת.
לפני חודשיים. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 18:44

שבוע שעבר לא נפגשנו והייתי צריכה לגמור לבד.

אתמול כשנפגשנו סוף סוף, הייתה לי שרשרת אורגזמות הכי מטורפת שהייתה לי. 

כשסיימנו נשארתי על הרצפה, לוקחת כמה שניות לעצמי, מסתכלת על שניהם וממלמלת 'אתם לא נורמלים' ..

זכיתי בשני דפוקים שהם הסקס הכי טוב בעולם.

לפני חודשיים. ראשון, 3 בנובמבר 2019, בשעה 18:16

יש פה בחורה שלא יצאה מהבית יום שלם והכיף הכי גדול שלה היום זה לעמוד שעה שלמה מתחת למים רותחים כשברקע מוזיקה בפול ווליום.

(חיי כמובטלת)

אחזור עוד שעה ♥️😜