הייתי בלובאולשיין לפני כמה שבועות, למי שלא יודע הלובאולושיין זה פסטיבל במדבר שמאפשר עירום ומיניות.
באתי עם קבוצה של חברים שהייתה לי היכרות קצרה איתם.
לפני שבאתי אמרתי לעצמי שאני רוצה ללכת לסדנאות שכוללות כמה שיותר מיניות אבל בפועל זה לא מה שבאמת קרה ואני אפילו מרגיש שזה היה לטובה :)
הגעתי לשם, הרגשתי לא מעט ביטחון עצמי אבל אחרי כמה זמן הביטחון העצמי דיי צנח ודיי עיבדתי את עצמי ברגשות.
הלכתי ל healing space שזה מקום רגוע שיש שם אנשים שהמטרה שלהם זה פשוט להקשיב לך, שיתפתי אותו בתחושות שלי והרגשתי שזה עשה משהו אבל עדיין לא לגמרי.
אמרתי לעצמי שאני רוצה לשבור את התחושה הזאת, אז לבשתי חצאית והלכתי לרקוד באזור הריקודים, למרות שאני לא כזה מתחבר לריקוד זאת הייתה תחושה נחמדה של פשוט לשים זין, הייתי גאה בעצמי אבל עדיין הביטחון העצמי לא כזה עלה.
למחרת בבוקר הלכתי לאיזו סדנא ובסדנא היה חלק שמתחלקים לזוגות ומשתפים אחד את השני בפחד שיש לנו, שיתפתי את מי שהייתי איתה במה שהרגשתי, שתמיד מלחיץ אותי לגשת לנשים כי יש לי פחד שאם היא תגיד לי "לא" אז זה זה יגרום לה לתחושה לא נעימה(כנראה כי גם לי קשה להגיד לא) אבל עוד יותר מפחיד אותי שאולי היא תגיד לי "כן" אבל ה"כן" שלה לא יהיה אמיתי, יש לי פחד לגרום למישהו אחר לסבל אפילו סבל קטן.
תוך כדי ששיתפתי אותה בכיתי אבל ממש בכיתי והדבר שהכי ריגש אותי זה שהיא בכתה איתי ובאמת הרגשתי שהיא איתי בזה.
אחרי הסדנא הזאת משהו בי השתחרר.
יצא לי לדבר על הדברים האלו גם עם החברים שבאתי איתם ואחד הידידות שבאתי איתה נתנה לשנינו משימה של להתחיל עם אדם אחד שעשיתי את זה בגבורה 😌
אחרי הסדנא הזאת התחלתי ללכת לעוד סדנאות שירימו אותי ופחות לדברים המיניים והרגשתי שזאת הייתה בחירה טובה
בעבר הייתי מאוד סגור עם הרגשות שלי ותמיד הרגשתי את הצורך להחזיק אותם בפנים אבל אחד הלקחים שלמדתי מהלובאולשיין וגם מדברים אחרים זה שזה יכול להיות מאוד משחרר לשתף אנשים ברגשות שלך, שזה בסדר להראות חולשה ושחיבור אמיתי נוצר רק ברגע שמרגישים בנוח להיות באמת מי שאתה בלי להסתיר את הרגשות שלך ❤️