לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חרמנית אינסופית עם שפיות עצמית

שטויות.

זיונים.
זיונים במוח.

סוטות.

(כל המתעניינים: כל פוסט לעיתים נכתב כחיקוי למציאות שלי, ולעיתים רחוקות מפרי דמיוני.)
אם אתם נהנים לקרוא- תגידו לי, בא לי קצת בוסט לאגו.
לפני 10 חודשים. 19 במאי 2023 בשעה 15:26

אם יש משהו שאני שונאת

זה שקרים.

שונאת כשמרחיקים את האמת,

ממני ומאחרים.

לפעמים לראות מהצד איך השקרים מתגלגלים

רק גורמים לי לזכור

איזה באסה שאין לי שליטה על אחרים.

אבל הכי חשוב שיש לי שליטה על עצמי.

אפשר לומר עלי הרבה דברים, 

אך תמיד טוב לדעת

שאני לא שקרנית :)

לפני שנה. 15 בדצמבר 2022 בשעה 10:00

שחרור,

זה לקום אחרי לילה ללא סיוטים,

עם חיוך גדול,

כשפתאום הרצונות של לא להתעורר, או לצאת מהמיטה לא קיימות.

 

הקלה,

זה לא להרגיש לבד, וגם בשעות הקטנות של הלילה.

וגם אם הלבד קיים, אין לו חשיבות.

זה לא לדאוג אם אוהבים אותך או לא,

או לפחד מעצמך ומהכוונות שלך.

 

זה לנשום,

להבין שיש פה משהו יותר גדול וזאת אני לפני הכל.

לקחת את הזמן שלי בלהחלים, ללמוד ולהשקיע ולקדם את עצמי. 

אני מודה לעצמי כל יום,

שיש לי את הכוח לקום ולשנות, לפעול ולרצות,

רק מהמקום האמיתי שלי.

 

 

לפני שנה. 29 בספטמבר 2022 בשעה 20:44

יש לנו קטע

שאנחנו אוהבים לחטט בפצעים.

אוהבים לעקור אותם עד שהם מדממים ולא קיימים.

 

אז, כשנוצר פצע ענקי בליבי,

לא הרשיתי לו להחלים

והפעם, הדימום לא מפסיק.

מתחתי את הגבולות...

זה עושה יותר נזק מתועלת

הייתי צריכה לדעת.

אז אולי לשם שינוי

תחזרי לעצמך

ואל תחטטי

בפצעים שעל ליבך.

 

 

בתודה,

אני

 

 

לפני שנה. 18 ביולי 2022 בשעה 8:07

הנפש שלך משתקפת לעיניי,

את מנסה להסתיר,

 אבל אין לך איך.

 

אז רק שתדעי...

יד אחת על הלב, שתדעי שאני אִיתך גם בכאב.

יד שנייה מלטפת,

שתראי שאני לא הולכת.

 

אל תברחי, תבחרי להישאר.

מובטח כאן מקום ששמור לך היטב.

פיניתי לך פינה קטנה אצלי בלב- 

ופתחתי את חדרי כדי שתדעי מה זה להתאהב.

 

 

 

 

 

#מכתביםלעצמי

לפני שנה. 9 ביולי 2022 בשעה 14:54

אז נכון,

אין שלמות במה שהלב בוחר, 

גם הוא לבסוף מחליט לשחרר. 

התפל, הרע, כל מה שלא קרה...

מה שיכל להיות, מזמן כבר הפסקתי להתענות. 

הפסקתי לחפש תשובות, 

בתכלס? גם אותי הן כבר לא מעניינות.

אין לי סיפוק אמיתי,

תגיד לי, אני עשיתי את שלי?

אז מה כבר עשיתי? 

ומה אני ביקשתי? 

אין פעם אחת שלא ייחלתי...

שהכל יגמר,

שהכעס יחלוף, 

שהלב יחלים, והנפש תפסיק לחטוף.

 

 

 

לפני שנתיים. 31 ביולי 2021 בשעה 13:23

היד הגדולה שלך עושה כזה רעש כשהיא נוגעת לי בפנים.

את נהנית מהצליל, כמו שאני נהנית לטעום כל אצבע שלך,

עד שהחלטת שהאגרוף שלך בשלמותו גם נכנס לפה הקטן שלי.

במאמץ רב, אני מנסה לפתוח אותו כמה שיותר גדול.

ואת שגוערת בי לעשות זאת ללא מילים, 

מותחת את הגבולות עם חצי חיוך סדיסטי על פנייך.

מסתכלת לי עמוק בעיניים,

שמלאות בדמעות, ורצון עצום שלא לאכזב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 3 באפריל 2021 בשעה 22:24

הסרת מעלי את המחסומים,

ביחד סללנו את הדרכים.

הרצון להעצים, והתמסרות, להבין.

 

הכעס שבא עם פיוס, הפחד שמתלוה בליטוף.

הסערה התחזקה,

כל מעידה מובילה להתמוטטות.

 

היסודות שלנו קרסו, לאט ובשקט הן נטמנו.

 

מה שבנינו נשכח, מה שהיה כבר חלף,

זה לא יחזור לעצמו יותר, 

אך החלטתי שעלי, אני לא אוותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 23 בנובמבר 2020 בשעה 17:31

אדוני?

אפשר שתוריד אותי על הרצפה הקרה שוב?

 

תירק עלי, תמרח לי על הפנים עם הרגליים שלך,

כאילו אתה מכבה סיגריה מסריחה.

 

תעניק לגוף שלי את הכאב, ולנפש את הנחת,

התלות שלי תהיה בידך, וכבודך ישמר על ידי.

 

אני רוצה להיות זונה טובה.

אני אהיה זונה מעולה.

לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 15:06

אתה מבין...

השריקות מבחוץ והסגריריות מובילות שתיהן למקום סוער בליבי,

בייחול לכך שתבוא ותגן עלי.

הצמאון שרק אתה יכול להרוות נהיה בלתי נסבל,

כאילו כל דמי ניקז, לתוך התעלה הזאת שאני קוראת לה אהבה, אין ליפול לתוכה.

הכל טעות, טעות, טעות!

איומה

ופחדנית, אני אורזת שוב את דבריי, ומניחה בחזרה את החוצץ שמפריד את עצמי ממך.

 

 

לפני 4 שנים. 19 בדצמבר 2019 בשעה 20:59

הידיים שלך מלטפות, מושכות בשערי,

עושות לי נעים כמו שרק אתה עושה,

בעדינות, לאט... אתה כורך אותן סביב צווארי ונצמד אלי, חזק.

איך החום שלי מתפזר לכל גופי, מהנחמה והביטחה שאני בידיך, איתך, ילדה מלוכלכת, זונה

את כל זה אני רוצה.